|
|
עמוד:12
מטרת המאבק בשוויון של ישראל השנייה, מעבר למאבק על דמותה הלאומית, היהודית והציונית של ישראל ולמען עיצובה של כלכלת ישראל כצודקת ושוויונית, הוא מאבק של הליבה של ישראל השנייה, על זכות השותפות בישראליות . מאבק למען שיתופה האמיתי של האופציה הספרדית / מזרחית המתונה בארגון, בהסדרה ובעיצוב של החיים הישראליים / יהודיים . מאבק על מקום בשיח לבשורה ולהצעות המורכבות והמתונות שלה . הצעות מורכבות ומתונות ליחיד היהודי ‑ ישראלי, לחברה הישראלית המסוכסכת, למדינת ישראל בלב המרחב הערבי, ועוד . הגמוניה מרגישה מאוימת מרעיון השוויון, מסיבות מובנות ואפילו נסלחות ( בחיי ) . השוויון נתפס אצל הגמוניה כאובדן פריווילגיה וכפגיעה ממשית . מי שהתרגל לפריווילגיה, שוויון מרגיש לו פגיעה . לכן יש בהגמוניה, למרבה הצער, כאלה אשר מפרשים את תיאוריית ישראל השנייה כשִנאה כלפיהם חלילה . אבל חברה שוויונית וצודקת היא בשורה טובה לכולם, גם להגמוניה . ישראל השנייה והשמחה מציעה הצעה מלהיבה כמו הגול של כוכב בית"ר ירושלים אלי אוחנה במדי נבחרת ישראל נגד אוסטרליה . הגול הזה היה נדמה כאקט לא רציונלי, אקט חסר אחריות ויותר רגשי מאשר תכליתי, אבל בסופו של דבר היה טוב ומועיל לישראלים כולם . וכן . גם יצירתי, משובב נפש, משמח לב, מרומם רוח, מעלה חיוך על השפתיים, עושה טוב על הנשמה . של כולנו . "לשכוח ? למה לשכוח ? " מאחורי ניסיון מחיקת הדיון הציבורי בסוגיית "ישראל השנייה" מסתתרת עמדה לא פשוטה : מטרת ההגמוניה בחברה הישראלית המאוחדת היא למחוק את המזרחיות ולהשכיח אותה, זו עמדה שיוצרת אווירה כאילו עצם הדיבור על הזהות המזרחית מסכן חלילה את החברה הישראלית . הסרט המכונן סאלח שבתי, המספר את סיפורם של עולה מזרחי ומשפחתו בשנת 1949 ( וכמה בועטת בבטן הפרשנות כי פשר שמו הוא "סליחה שבאתי" ) יצא ב ‑ ,1964 ועדיין נחשב כאחד משלושת הסרטים הכי פופולריים בתולדות מדינת ישראל . קאלט שובר קופות, מיליון מאתיים אלף צופים במדינת ישראל הקטנטנה של אז, כאילו אחד מכל שלושה ישראלים צפה בו . למה "כאילו" ? כי אינספור מזרחים שפתאום ראו את עצמם בקולנוע, באו לצפות שלוש וארבע פעמים . סאלח הפך להרבה יותר מסרט או הצגה, הוא מושג במדעי המדינה ומבוא לפולמוס סוציולוגי . 12 ישראל השנייה
|
|