|
|
עמוד:11
11 פתח דבר של ספרו ) 2006 ( Mosaics in History הוא כותב : "הקוהרנטיות והסובלנות בעולם השונה הזה הן ההסבר לשלום העמוק שרוב ארץ ישראל, סוריה ועבר הירדן נהנו ממנו במשך מאות רבות . המצב במזרח התיכון בשלהי העת העתיקה היה מעין נס, שכמותו לא נראה שוב באזור הזה" . 8 כמו כן, נוכח חוסר הוודאות הכרוך בפסיפס לוד ובכמה מן החידות העולות ממנו, סיכם באוארסוק, באחד המאוחרים שבפרסומיו הרבים : "ההתבוננות בפסיפס נעימה כל כך עד כי אנחנו יכולים לחיות עם חוסר הוודאות הזה, בדיוק כשם שתושבי לוד העתיקה חיו ודאי בעת שדתות המקום, לרבות הפוליתאיסטיות, השתמשו בחופשיות זו בדימוייה של זו ובמשך זמן מה דרו בכפיפה אחת, בשלום" . 9 לסיכום, במשך עשרות שנים אילצו ממצאים ארכאולוגיים – יותר מכול, פסיפסים – את החוקרים לחשוב מחדש על היחסים בין היהדות בארץ ישראל ובין התרבות הגדולה יותר שהקיפה אותה . בעשורים האחרונים עומדים החוקרים על דעתם, שעלֵינו גם לחשוב מחדש על "היפרדות הדרכים" בין היהדות לנצרות . הם מזכירים לנו שוב ושוב, שעלינו להימנע מלקרוא מקורות קדומים כאילו הללו כבר היו עֵרים לְהבדלים שרק יתחדדו ויובלטו במשך הזמן . "היפרדות הדרכים", טוענים עמיתינו בתוקף, הייתה הדרגתית ומורכבת ביותר . באוארסוק, כפי שניסיתי להבהיר בסיכום כמה מן העיקרים החשובים בעבודתו, מבקש לשכנע אותנו שגם "היפרדות הדרכים" בין הנצרות לפוליתאיזם לא הייתה כה פשוטה כפי שאולי סברנו פעם . כל שלוש הרגליים של המשולש הפוליתאיסטי-היהודי-הנוצרי נראות עתה הרבה פחות יציבוֹת, נוּקשוֹת ומוחלטות . העדויות בדבר התרבות המיוּוֶנֶת של המזרח הקרוב הביזנטי מסבכות כל סכֵמה פשוטה המנסה להסביר את הקשרים בין אמונות, קבוצות נוצריות, פוליתאיסטים, יהודים ואימפריות . ההרצאות בסדרה זו עוסקות ב"אימפריות מתנגשות" . כפי שציינתי בתחילתה של ההקדמה הקצרה הזאת, אני משאיר לפרופסור באוארסוק את פירוט הנושאים, התֵמות, העדויות והצגת הדברים . לנו, הקהל בירושלים, וכעת גם לקורא, לא נותר אלא ליהנות מלימוד השלמויות החדשות והקשָרים החדשים, כפי שיתוארו בדפים הבאים .
|
|