|
|
עמוד:10
,1973 הדרך למלחמה | 10 סאדאת על הסדר . או בלשונו של קיסינג'ר "להרוויח זמן ולדחות את השלב הרציני לעוד חודש, עוד שנה," "להרגיע את סאדאת כדי לתת לו סיבה לשבת בשקט . " לאחר שדחתה ראש ממשלת ישראל את תוכניתו לגבש את עקרונות הסכם השלום בין ישראל ומצרים לפני ספטמבר 1973 , נענה קיסינג'ר ללחצה של ישראל והקפיד בכישרון דיפלומטי רב לשמר את הקיפאון . ארצות הברית, בתמרונו, התחמקה במתכוון מקידום יוזמת השלום של סאדאת . המהלך הצליח — והמלחמה פרצה . בסופו של דבר, אחרי יותר מ- 2,650 הרוגים ישראלים, שבה ונרתמה ארצות הברית ליוזמת השלום של נשיא מצרים, זו שממנה ברחה ממשלת גולדה כמו מאש . לאחר המלחמה נדרשו מלוא כישרונו, מעמדו, רצונו ומרצו של מדינאי כקיסינג'ר להנעת היוזמה הזו מחדש, והיא יושמה לבסוף במתווה דומה לזה שהציע סאדאת באמצעות שליחו לקיסינג'ר לפני המלחמה . אבל מי שחתם עליה לבסוף בצד הישראלי כבר לא היתה גולדה, אלא ראש ממשלת הליכוד, מנחם בגין . ✷ "האם כדאי לי להיכנס כגורם מרכזי לטיפול במזרח התיכון ? " נועץ קיסינג'ר בשגריר ישראל בארצות הברית, יצחק רבין, שמונה חודשים 3 רבין, לפני המלחמה, לפני שפתח בשיחות בערוץ החשאי עם סאדאת . בהכירו את עמדת ראש הממשלה גולדה מאיר, לא היסס להשיב : לישראל אין עניין לקדם תהליך מדיני בשנת 1973 , לכן "אסור לו, לקיסינג'ר, ליטול על עצמו האחריות להשגת פתרון מדיני . יחד עם זאת זה יהיה יותר מאשר חיוני ואולי אף גורלי לישראל," שיוביל 4 כך יוכל לסייע לישראל את מדיניות ארצות הברית למזרח התיכון . דווקא לעכב את היוזמה של סאדאת, ובה בעת לפעול לחיזוקה הצבאי והכלכלי של ישראל, כצעד שירתיע את מצרים מנקיטת מהלך מלחמתי נגדה . שיחתם האינטימית של רבין וקיסינג'ר התקיימה ב- 22 בפברואר
|
|