|
|
עמוד:13
13 רוח רעבה ברטוריקה של אמנות המחול ובהתייחסות של סוגה אמנותית זו לכאב . מאז ראשית שנות ה- 80 הוטמעו רבים מהעיקרים האסתטיים של באוש במחול הישראלי העכשווי . בהשראת באוש החלה סוגת אמנות זו לפנות אל מאחורי הקלעים של הנפש ולחשוף בקדמת הבמה גם הלכי רוח כמוסים . באמצעות הדיון במחול אבחן רבדים של זהות בחברה הישראלית מאז חגיגת ניצחון האידיאולוגיה הציונית בימי הקמת המדינה ועד ימינו, כאשר המדינה היא אמנם עובדה קיימת אבל החזון הציוני מתעמת עם מציאות מורכבת . מאז תחילת שנות ה- ,80 הגוף במחול העכשווי הישראלי הופך בסוגיות של זהות חברתית, ובתוך כך חוקר בכנות את זהותו הפרטית . בספר זה אציע שהזהות הנחשפת בסוגה זו באמנות המקומית שונה מזהות הגבורה וההקרבה שאפיינה את ימי קום המדינה, והושרשה מאז בגנטיקה הלאומית . במציאות חברתית דכאנית טמון באמנות פוטנציאל ביקורתי . האמנות, אם היא אוטונומית, עשויה לחולל תמורה בתפיסת המציאות של נמעניה . עמדתה הביקורתית של האמנות טמונה בצורה האסתטית שעשויה להציע מציאות חלופית למציאות הקיימת . בספר זה אבחן את התמורה בתפיסת הזהות הישראלית כפי שהיא משתקפת באמנויות המופע העכשוויות, ואתמקד באופן שבו אמנות המחול העכשווי מערערת על הסדר החברתי הקיים .
|
|