הקדמה

עמוד:12

12 | הקדמה בתורה עד שמצאו קונה הגון למרכולתם ? לעומתו, רשב"ץ [ = רבי שמעון בן צמח ] בפירושו מגן אבות מפנה את תשומת ליבנו לצד השני של המטבע . בהתייחסו למימרת רב יוסף ( שבת קנא ע"ב ) "צורבא מרבנן לא מעני" [ = תלמיד חכם אינו מעני, כלומר – אינו נעשה עני ] , הוא מציג תצפית אמפירית נוגדת : "דחזינן דמעני" [ = שאנו רואים שהם נעשים עניים ] . אמנם, הגמרא שם מיישבת את הקושי באומרה שבכל מקרה לימוד תורה מציל מהצורך לחזר על הפתחים, אך ייתכן שפתרון זה פעל את פעולתו רק בדורו של רב יוסף . לו הייתי פרשן חברתי, הייתי מבכה ברבים את מר גורלם של אותם אברכים בימינו שתורתם אומנותם, ואף על פי כן הריהם מחזרים תדיר על פתחי בתי כנסיות ובתי מדרשות ומלקטים מעות לשם טיפול בחולה, לסיוע בהכנסת כלה, או להשלמת הכנסת משק הבית גרידא . דעת לנבון נקל כי במצבים מעין אלה הדאגה לקמח מסיחה את הדעת מהתורה . המסקנה המתבקשת מהניגודים החריפים בין האידיאל התורני לחיי המעשה, מחייבת למתוח קו מפריד בין המישור האישי, עולם המיקרו, לבין המישור הציבורי, עולם המקרו . ברמת הפרט מסורה הבחירה בידי כל אדם כיצד לחלק את זמנו – כמה יהגה בתורה וכמה יקדיש לדרך ארץ . מי שיבחר להקדיש את עיתותיו לתורה, יצטרך למצוא מקורות למימונם, וייתכן שיטיל פרנסתו על הציבור . לא נדון בשאלה, האם רשאי תלמיד חכם להטיל לכתחילה את יהבו הכלכלי על הציבור ? כידוע, רמב"ם ( פירוש המשניות על אבות פ"ד מ"ה ) שולל נמרצות גישה זו, בעוד בעל כסף משנה ( הל' תלמוד תורה פ"ג ה"י ) מסנגר עליה בתנאים מסוימים, תוך שהוא תוקף את שיטת רמב"ם בחריפות . כך או אחרת, החלטתו של אדם לנהוג כן היא פרטית, ועליו מוטלת האחריות האישית והמשפחתית להביא טרף לביתו בדרכים שיזמן לו הקב"ה . לעומת זאת, ברמת הציבור, קרי המשק הלאומי, קשה לראות כיצד כלל האוכלוסייה, מנער ועד זקן, הוגה בתורה יומם ולילה, כל עוד לא הגיעו ימות המשיח . ברי לכול, שאין כלכלה ללא תעשייה, שאין משק ללא חקלאות, שאין מדינה ללא תחבורה, שאין חברה ללא רפואה, וכדי להפעיל מערכות מקרו-כלכליות נדרש ידע מקצועי וניהולי, שאינו נרכש בהכרח באהלה של תורה . ומשרכשו את הידע הנדרש, האם יכולים אלפי עובדים השקועים במשימת הפעלת המערכת המקרו כלכלית, להתפנות ולעשות תורתם עיקר ומלאכתם עראי ? אם בעבר נמדדה תעסוקה ביחידות של ימי עבודה בודדים, והעובד הטיפוסי לבש דמות של פועל יומי הקובע לעצמו את מספר השעות שהוא מעוניין לתרום למעבידו, הרי שבתקופתנו 'נשתנו הטבעים' . שוק העבודה בנוי על התקשרויות חוזיות ארוכות טווח, המחייבות מועסקים להקדיש את מרצם במשך

תבונות


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר