|
|
עמוד:330
של מדע תורתך — שבת להידחק ולומר שתשובת החכמים אינה מבוססת באמת 34 על הקל וחומר אלא על דרשת הכתוב . לפי הפירוש הזה סודרה משנת רבי עקיבא במקומה, בעקבות משנה ו העוסקת בחמות שיש לה שם אחד, והיא באה להבחין בין דין חמות לדין אחות . גם לפי דרך זו, צריך לומר שמשנת רבי עקיבא היא משנה קדומה, שהרי הוא קדם למשנה ב שבה מתדיין רבי מאיר תלמידו ולברייתא הקודמת לה בספרא שבה דן רבי יוסי תלמידו האחר . אולם לפי ביאור זה, אין במשנת רבי עקיבא עצמה אמירה מפורשת בנושא של גוף אחד הטעון במספר עבירות, והוא דן רק בגופים מחולקים . הפיתוח של נושא "מלאכות הרבה" בשכחת שבת אחת, שהוא ענף של אכילה אחת של איסורים שונים, שייך לדיון שלו עם רבי אליעזר ומגיע לעיבוד 35 רק במשנת תלמידיו . משראינו את מקומו של רבי עקיבא בעיצוב כללי היסוד של ריבוי החטאות על עבירות שונות במסכת כריתות, נשוב עתה לעיין בכללי החטאות של משנת שבת, כאן יש מגמה מקוטבת, מצד אחד - לצמצם לחטאת אחת על כלל איסור השבת, ומצד שני, לרבות בחטאות עד ל"ט מלאכות . בין השאר, ננסה לבדוק האם גם כאן ניכרת פעולתו של רבי עקיבא בעיצוב הכללים . ה . אחת מהנה הפסוק הפותח את פרשת החטאת בתורה, הוא היסוד לדרשות חכמים על דיני החטאת : דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר נֶפֶשׁכִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה . בין הדרשות הרבות בספרא לפרשה זו, נמצאת דרשתו של רבי יוסי המקבילה למשנת "כלל גדול" : ר' יוסי אומר : ועשה אחת ועשה שני, פעמים שהוא חייב אחת על כלם ופעמים שהוא חייב על כל אחת ואחת . הכיצד ? מי שאין יודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, אע"פ שמעין אבות מלאכות עשה אינו חייב אלא חטאת אחת כל ימיו . והיודע עקר שבת ועשה ואמר אין זו שבת אין זו שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת . והיודע שהוא שבת וטעה ואמר אין זו מלאכה אין זו מלאכה ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, אם מענין אבות מלאכות עשה חייב על כל מלאכה ומלאכה ואם מעין מלאכה אחת חייב על כל העלם והעלם . 36 מפיק מן הפסוק רבי יוסי, מתלמידיו של רבי עקיבא את העיקרון שהיחס בין העבירות לבין החטאות אינו אחד לאחד . שאלת "הכיצד" מזמנת פירוש והדגמה של העיקרון . הפירוש מתמקד בהלכות שבת, והוא מכיל את החילוקים של משנת "כלל גדול" . העיקרון החשוב שמפיק רבי יוסי ישירות מן הפסוק הוא היחס בין הייחוד לריבוי : "אחת" ו"הנה" . מקור המתח שבין הייחוד של עבירה אחת לבין הריבוי של מלאכות הרבה, טמון בניסוח המקראי של חיוב השגגה . רבי יוסי נוקט בלשונו את המושגים ידיעה ואי-ידיעה, ולא מתייחס למושג השכחה . בזה נבדלת לשונו בספרא מלשון משנתנו . על חשיבותו של ההבדל הזה נעמוד בהמשך . ו . בין אי-ידיעה לשכחה ההבדל שבין לשונו של רבי יוסי בספרא, ולשון משנת "כלל גדול", הוצג בירושלמי כעין מחלוקת : אנן תנינן : כל השוכח עיקר שבת . תניי דבית רבי : כל שאינו יודע עיקר שבת . הירושלמי מציג את המחלוקת הזאת גם כמחלוקת אמוראים : רבי לעזר כמתניתין, רבי יוחנן כהדא דתני דבית רבי . אחרי הצגת הפתיחה של המחלוקת, חוזר הירושלמי ומתאם בין השיטות : הא רבי ליעזר אמר : "כל השוכח עיקר שבת", הא אם אינו יודע כל עיקר פטור . מן מה דרב תני מתניתן ופתר לה אי זהו שאינו יודע עיקר שבת קטן שנשבה בין הגוים, הדא אמרה : היא הדא היא הדא . כלומר, היה מקום לחשוב שלפי רבי אלעזר ונוסח משנתנו, אם אינו יודע כל עיקר פטור, אבל מכיוון שרב ויקרא ד', ב ספרא ויקרא - דבורא דחובה פרשה א ירושלמי שבת פ"ז ה"א, ט ע"א 34 בבלי כריתות טו ע"א . 35 בזה מוסברת ההתלבטות בדבר ה"בעלות" על משנת "כלל גדול", כפי שהיא עולה מדיוננו בהמשך וכפי שהסבירה ר"א גולדברג בפירושה הנזכר לעיל . ייתכן שלפנינו שני נוסחים ושני פירושים למשנה, התלויים בשתי מסורות של רבי עקיבא ופירושיהן . 36 על מקומו של רבי יוסי בין מוסרי תורתו של רבי עקיבא עי' במאמרו של פרופ' אברהם גולדברג על משנת תלמידי רבי עקיבא ( גולדברג, אליבא דרבי עקיבא ) עמ' 231 - 254 . ועי' לאו, חכמים ג, עמ' 80 - ,83 המערער על זיהויו המלא של רבי יוסי בן חלפתא עם משנת רבי עקיבא .
|
|