|
|
עמוד:329
שכט עיקר שבת חטיבת המשניות ז - י, מגובשת סביב ההיבט התיעודי : הן מתעדות שאלות ששאל רבי עקיבא את רבותיו, במשניות ז - ט את רבן גמליאל ורבי יהושע, ובמשנה י את רבי אליעזר . ראיה לכך שמדובר בקובץ תיעודי ולא נושאי היא משנה ח שכלל אינה נוגעת לנושא הפרק שלפנינו, אלא דנה בטהרת איבר המדולדל בבהמה . מקצת ראיה לקדמותה של חטיבת משניות רבי עקיבא 26 שאינו מביא ניתן להביא מן הספרא בדבורא דחובה, את המשניות הפסקניות של תחילת הפרק אלא רק את הדיון של רבי עקיבא ורבותיו, ומשמע שזהו הדיון היסודי ואין צורך למדרש להביא מלבדו את המשניות האחרות שהן מסקנותיו . מסתבר שעריכת פרק זה במשנה לא נעשתה בסדר כרונולוגי-היסטורי, אלא במבנה ספרותי - ענייני . משנה א בפרק ג עוסקת באוכל חֵלֵב, משנה ב פותחת ב"אכל חֵלֵב וחֵלֵב בהעלם אחד", וממשיכה ל"אכל חֵלֵב ודם ונותר ופיגול בהעלם אחד" . ואף משנה ג עוסקת באכילת חֵלֵב בפני עצמו . משנה ד פותחת ב"יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות", משנה ה עוברת לעיקרון דומה בביאות איסור, ובעקבותיה גם משנה ו . משנת רבי עקיבא היא המשך למשניות העוסקות בריבוי חטאות בעבירות שונות על מעשה אחד, והיא פתיחה לחטיבת המשניות שהובאו מפי רבי עקיבא ורבותיו 27 בעניינים אלו . הפרק סודר כך שבחלקו הראשון הובאו המשניות הפסקניות, ובחלקו השני המשניות הסיפוריות - העדות 28 על לימודו של רבי עקיבא מפי רבותיו בעניינים אלו . התפר בין החלק הראשון לשני הוא במשניות ו - ז . משנה ו מסיימת את חטיבת המשניות הפסקניות, משנה ז פותחת את חטיבת המשניות הסיפוריות, והן עצמן קשורות זו לזו בקשר הדוק כי שתיהן עוסקות בהלכה דומה : ריבוי איסורים במעשה ביאה אחד . משנת רבי עקיבא היא המשנה היסודית של פרקנו . רבי עקיבא הולך ומלקט את כללי השגגות אצל רבותיו . תחילה שאל את רבן גמליאל ורבי יהושע באטלס של אמאוס על שלוש אחיות, אחר כך שאלם על שוחט 29 לבסוף, מובאת משנה בסגנוןחמישה זבחים בחוץ . דומה ובאותו התחום : רבי עקיבא שאל את רבי אליעזר על העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה ועל היחס 30 שבת היא מקרה יוצא דופן,בין אבות ותולדות בשבת . שבו יש התפלגות משנית של העבירה הראשית לאבות מלאכות שכל אחת מהן מחייבת קרבן שגגה בפני עצמה, ולכן היא מצריכה דיון נפרד ואינה נובעת מן הכללים 31 שגזר רבי עקיבא מרבי יהושע ורבן גמליאל . במשניות אלה רואים בבירור את רבי עקיבא ממלא את התפקיד שייחסו לו בני הדורות הבאים - עמוד תורה שבעל פה, מי שליקט את הפרטים ועשה "טבעות 32 משנת "כלל גדול" בשבת היא, אם כן, סעיף לתורה" . אחד ממערכת הכללים של רבי עקיבא, במקרה הזה - סעיף מכללי המזיד והשוגג, הכוונה והטעות . עד כאן פירשנו את המשנה מאמאוס ואת סדר הפרק כולו על פיה, כפי שפירשוה בגמרא בכריתות שם, שמדובר באישה אחת שרובצים עליה שלושת איסורי האחות : אחותו, אחות אביו ואחות אמו . אולם קיימת הצעה חלופית, המבוססת על פירוש אחר של המשנה . 33 ניתן לפרש את המשנה בדרך לדעתו של ר"ח אלבק, אחרת לגמרי, ולומר שרבי עקיבא שאל את שאלתו גם בגופים מחולקים, כלומר בשלוש נשים שונות, אחת אחותו, אחת אחות אמו ואחת אחות אביו . זו הדעה שנדחתה בגמרא מייד בפתיחת הדיון . רבי עקיבא סבר שמכיוון ששם אחות אחד הוא, ייתכן שיהיה חייב רק אחת . ראיה לדבר מן המשנה הקודמת העוסקת בחמותו, ובה באמת אישה האסורה לו משלושה סוגי חמיות מחייבת רק חטאת אחת כי התורה נתנה שם חמות אחד כולל . רבי עקיבא שאל אם יש דין דומה גם לשם "אחות" . לפי פירוש זה לשאלת רבי עקיבא, מובנת היטב תשובתם של רבן גמליאל ורבי יהושע מחמש נשים נידות, מכיוון ששם ודאי שם האיסור אחד הוא, ורק הגופים מחולקים, והקל-וחומר שהציעו מובן לגמרי . אבל לפי ההסבר של הגמרא ששאלתו של רבי עקיבא הייתה באישה אחת ושלושה שמות לה, הקל וחומר לא מתאים לפתור את השאלה והגמרא צריכה 26 פרק א' בפרשתא א, אות ח ואילך . 27 כלשון הגמרא בברכות ב ע"א : "עד דקאי בשחרית פריש מילי דשחרית", או הביטוי "איידי דסליק מרגל פתח ברגל" ( בבא קמא יז ע"ב ) , והשוו חולין כט ע"א ונדה נט ע"ב . 28 עי' ע . צ מלמד ( מלמד, מעשים של תנאים ) . 29 משנה ט . באמצע, במשנה ח, יש שאלה בעניין אחר לגמרי, איבר המדולדל בבהמה . המשותף לכל המשניות הללו הוא התבנית החיצונית : רבי עקיבא שואל את רבן גמליאל ורבי יהושע, והם עונים לו 'לא שמענו אבל שמענו דבר אחר', וממנו הם מנסים להסיק תשובה לשאלתו . 30 כריתות פרק ג משנה י . משנה זו היא יסוד שיטתו של רבי עקיבא בכללי מסכת שבת, כמבואר גם בפרקנו . 31 לא ברור מדוע את רצף המשניות הקודם שנה רבי עקיבא אצל רבן גמליאל ורבי יהושע, ואילו את משנת שבת בירר אצל רבי אליעזר . ועי' הצעתו של כהנא, המחלוקת במשנה, עמ' 71 - 80 . 32 אבות דרבי נתן, פרק יח . 33 בפירוש המשנה כריתות, בהשלמות עמ' 416 - 417 .
|
|