|
|
עמוד:13
13 הישיבה התיכונית החרדית וחזרה למסורת קדומה שנשכחה ; ( 2 ) התנגדות לעירוב קודש וחול, הנובעת בין מהתנגדות לחול עצמו ובין מחשש להשפעה שלילית של החול על הקודש או "עירוב תחומים" ; ( 3 ) התנגדות לביטול תורה והפניית זמן יקר לצרכים חשובים פחות מלימודהּ, כלומר ביטול תורה "בכמות" ; ( 4 ) חשש מפני הפיכת לימוד התורה למקצוע ככל המקצועות, כלומר ביטול תורה "באיכות" ; ( 5 ) חשש מפני תוכן לא-הולם . בחלוף הזמן הלכו והקצינו ביטויי השלילה ואיבדו גוני מורכבות שהיו בהם מלכתחילה . בולטים הגלגולים של עמדותיהם של הרב שמשון רפאל הירש ( גרמניה, 1808 - 1888 ) , הרב אלחנן וסרמן ( ליטא, 1875 - 1941 ) והרב עובדיה יוסף ( עיראק-ישראל, 1920 - 2013 ) לטובת הלימודים הכלליים . אף כי העובדות בנוגע לעמדתו של רש"ר הירש ברורות, מתנהל פולמוס בשאלה אם תפיסתו הייתה נכונה רק למקומו ושעתו . הרב יחיאל יעקב ויינברג ( פולין-שווייץ, 1884 - 1966 ) , שכינה את שכתוב עמדתו של הירש בנוגע ללימודים כלליים על ידי סופרים חרדים כ"זיוף מוחלט", זכה לשכתוב דומה בעמדתו במחשבה הציבורית החרדית בחלוף דור נוסף . גם בעמדתו המורכבת של הרב אלחנן וסרמן, הנעוצה בתפיסה מחשבתית קוהרנטית של חרדיות וחינוך חרדי, חלה מטמורפוזה מצד כמה מממשיכיו בדורות הבאים . ואילו עמדתו של הרב עובדיה יוסף בנוגע ללימודים תיכוניים בישיבה נבעה כולה מגישה הלכתית מאוזנת, אך מאוחר יותר עבר על גישה זו תהליך של האחדה והשטחה להתנגדות כללית לית"ח, מנקודת מבט אידיאולוגית-ציבורית . כדי לבחון את מקומה של הית"ח בקהילה החרדית יש לבחון את עקרונות היסוד החינוכיים ואת יישומם בקהילה . נקודת מבט זו צריכה להיות ביקורתית דייה כלפי הגישות השונות כדי להבחין עיקר מטפל, הלכה ותפיסות יסוד מרטוריקה של פולמוס . במונחיו
|
|