|
|
עמוד:14
] 14 [ בקרו ן הח תום גואלי כתביו של דוד פוגל ומי שאחראים ישירות לתחייה שלו מחדש בעשורים האחרונים . בייחוד אני רוצה לבטא את הוקרתי לדן פגיס המנוח, שהוא, בעיניי, תאומו הרוחני של דוד פוגל . את דן פגיס הכרתי עוד כמורה בגימנסיה רחביה, וכתלמיד הגימנסיה ביקרתי אותו במקום שהתגורר — דירת חדר קטנה שהייתה מוחבאת בחצר אחורית ברחוב אוסישקין 3 בירושלים, במרחק של כמה פסיעות מבית הוריי . לימים הייתי תלמידו בקורסים לשירת ימי הביניים בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית, ושררה בינינו קרבה רבה . פגיס היה הראשון לכנס את שיריו של דוד פוגל, והמבואות, הרשימות הביבליוגרפיות והנספחות ששילב בספר יצרו למעשה תשתית לביוגרפיה עתידית . ומעל לכול — שירו "כתוב בעיפרון בקרון החתום", שבחרתי להעמיד בראש הספר, ושממנו גזרתי את הכותרת, היה לדידי בגדר מפתח חשוב, אפילו קריטי, ביצירת החיבור ביני ובין עולמו הטרגי של דוד פוגל . אני מבקש להודות לעדה פגיס, רעייתו של דן פגיס, שהייתה חברתי לספסל הלימודים בלימודי התואר השני, ולבתו מרב פגיס על ההיתר שנתנו לי להשתמש בשיר הזה — שהוא מפסגות השירה העברית לדורותיה — באופן שבחרתי להשתמש בו . כאמור, רבים וטובים ורבות וטובות סייעו לי בעבודתי על הספר הזה עוד בשלב של איסוף החומרים ובייחוד בימים הרבים שהייתי מסוגר בביתי . רשימת המסייעים ( המופיעה בסוף הספר ) כוללת כמעט חמישים שמות, מי בהיקף רחב ומי בהיקף מצומצם, ואפילו סיוע שולי לכאורה היה לדידי דבר בעל ערך . בהקדמה קצרה זו אבקש לציין את תודתי לתמרה מזרחי ז"ל ולבעלה ג'ורג' מזרחי ז"ל, שפתחו לפניי את דלת ביתם ומסרו לידיי את שארית עיזבונו של פוגל שהיה בידיהם ; לראשת מכון "גנזים" אדיבה גפן ולצוות המכון, שהעמידו לרשותי את עיזבונו של פוגל והעניקו לי סביבה תומכת ; לפרופסור יוסי גלרון, בכיר הביבליוגרפים העברים של הספרות העברית בימינו, על השתתפותו בעבודה הביבליוגרפית לאורך כל הדרך ובכלל זה בעריכת הביבליוגרפיה המובאת בסיום הספר ; לאייל מילר, מנהל פרויקט עיתונות היסטורית בספרייה הלאומית בירושלים, שבחשכת הקורונה אפשר לי שימוש כמעט יום-יומי בספרייה הלאומית בלי לפקוד אותה כלל, כמנהגי מימים ימימה ; ולעורך הספר ועורך ספריית אופקים פרופסור אלי שאלתיאל, ועימו צוות הוצאת עם עובד, שעשו את כל הנדרש ומעל לכך כדי שהספר יצא לאור . בעת שהספר נכנס לדפוס מגפת הקורונה היא, במידה רבה, סיפור מן העבר . אלא שלרוע המזל, הרע בעולמנו לא חדל, והוא אף צובר תאוצה .
|
|