|
|
עמוד:13
13 | רתח דתפ לסיום אספר על שירה, בתי האהובה . כששירה הייתה בת שש ניסיתי ללמד אותה לשחות בבריכה של הבניין שגרנו בו אז . הצעד הראשון היה להתגבר על הפחד להכניס את הראש לתוך המים, והמשימה שנתתי לה הייתה לעבור מתחת לקו המצופים המסמן את ההפרדה בין המסלולים . שוב ושוב ניסיתי להפציר בשירה שתעשה את הצעד, ושוב ושוב שירה התלבטה וחששה ונמנעה . עוברת חצי שעה, שעה, שעה וחצי — אני מעודד ודוחף, ושירה הקטנה מפחדת . לבסוף, אחרי שעתיים תמימות, היא מכניסה את הראש ומעבירה את הגוף כולו מתחת לקו המצופים . הרגע שלאחר מכן נכנס למסורת הסיפורים המסופרים שוב ושוב אצלנו במשפחה . שירה הסתובבה אליי ואמרה לי : "אבא ! למה לא אמרת לי שזה כזה פשוט ? " . הספר הזה מוקדש לשירה, ולכל מי שהצעדים שאני מציע בספר יכולים להיראות לו קשים ואולי בלתי אפשריים . אחרי שנעבור את זה, נביט לאחור ולא נבין למה לא אמרו לנו שזה כזה פשוט .
|
|