|
|
עמוד:12
••• תפיסת צדק קוסמי , המניחה את קיומו של " טוב " שאינו תלוי נסיבות או תוצאות , היא , במידה רבה , מעין הרחבה מופרזת של המוסר הקאנטיאני . על פי " הציווי הקטגורי " שהגה עמנואל קאנט , על כל אדם לחוקק לעצמו את חוקי המוסר האישיים שלו , לעצמו , לפי מה שנדמה בעיניו כראוי לשמש חוק כללי . מרגע שאדם חוקק לעצמו חוק כזה , עליו להתייחס אליו כאילו היה חוק טבע . החוק הקובע כי " אסור לשקר ", למשל , מחייב את בעליו לדבוק בו כאילו בלתי - אפשרי לשקר . לטענת גדולים וחכמים , קאנט ברא תורת מוסר העוקפת את כל החוויה האנושית כולה . המחוקק הקאנטיאני הוא למעשה אדם נטול סממנים אנושיים סובייקטיביים , נטול היבטים אישיים , כזה המנותק מהעדפות מוסריות תרבותיות . אין ולו בן תמותה אחד כזה בנמצא . המוסר של קאנט גם לא מציע פתרון למצבים של דילמות שבהם מתנגשים שני ערכים זה בזה . הורתו של " הצדק הקוסמי " בשילוב בין מושג הצדק הילדותי למושג הציווי המוחלט . לפי תפיסת צדק זו , חוק עצמי הוא חוק טבע ועל כן יש לתקן כל עוול ללא התחשבות במחירו של התיקון . הנסיבות כלל אינן מעניינות . במצב כזה , יצור רציונלי באופן מוחלט , כמו " דתה " מ ' מסע בין כוכבים ', היה נקלע לקושי של ממש לו האס - אס היה פורץ לביתו ושואל אם הוא מחביא יהודים . מצד אחד אסור לשקר , מצד שני אסור לסייע לרצח . מה עושים אפוא ? אומנם ניתן היה לטעון שאם כולם היו קאנטיאנים , כלל לא היו נאצים בעולם . אך גם אם נניח שזה נכון , לו אכן כולם היו פועלים רק למען אותו טוב כאילו היה חוק טבע — הרי מלכתחילה כלל לא היה | המרדף אחר צדק קוסמי 12
|
|