|
|
עמוד:14
14 משה פלדנקרייז לעתים קרובות הוא עסק בהתבוננות עצמית גופנית מסוג זה בעודו שוכב, מבצע תנועות קטנות מאוד ומתעד את ההשפעות שלהן על הארגון הגופני הכללי . ספר זה שופע תיאורים של התנסויות חישתיות- תנועתיות מסוג זה, שלרוב נערכו בשכיבה והקורא יכול לשחזרן בעצמו ובאופן זה לחוות את הדברים מחדש . נדמה לי שנכון לחשוב על התנסויות הגוף-נפש הללו כעל מחקר בדבר הלקחים הטמונים בהתבוננות פנימית מוגברת ; המתודה דומה במידה רבה לסוגי הניסויים שפרויד ערך על עצמו כשהחל בטכניקת האסוציאציה החופשית סביב חלומותיו שלו ולחקירות המוקפדות של הפילוסוף אדמונד הוסרל, כשחקר את הפנומנולוגיה של התפיסה . המשותף הוא השימוש ביכולת התבוננות פנימית שקיימת אצל כולנו והפנייתה, מתוך סדר ומשמעת — לפעולות יומיומיות . המטרה היא לחשוף כיצד נפשנו, מוחנו וגופנו פועלים באופנים שלרוב לא נסתרים מעינינו . עם הידע שרכש על פעולתה של מערכת העצבים, פלדנקרייז יכול היה כעת לסייע למי שסבלו מכאבים, מיחושים ופציעות שונות . גישתו מעולם לא התבססה על "פרוטוקולים" קשיחים, אלא על "עקרונות" שהאירו את האופנים העדינים שבהם השכל, המוח והגוף פועלים מתוך יחסי גומלין כמעין יחידה אחת . כאמור, בסופו של דבר העקרונות הללו הוכיחו את עצמם כיעילים לא רק בבעיות גופניות שכיחות, אלא גם בטיפול במי שסבלו מפגיעות מוחיות שונות, הפרעות התפתחותיות, וסוגים אחרים של בעיות במערכת העצבים . שני עניינים משותפים עומדים בבסיס העקרונות כולם ; הראשון הוא השימוש בדרכים לא פולשניות כדי להשפיע על מערכת העצבים והשני הוא התמקדות בללמד את האדם כיצד לפתח מודעות טובה יותר ל א ו פ ן השימוש בגוף . על בסיס המודעות המתפתחת, ניתן לנסות דרכים תנועתיות חדשות, לעורר פונקציות תנועתיות שנפגעו ולשפר את הקיימות . עבודתו עם אישה שנפגעה משבץ מוחי מתוארת בצורה נפלאה בספרו 'מקרה נורה' שראה אור בשנת 1977 . בספרי 'דרכו של המוח לריפוי' אני מתאר לפרטים כיצד שיטתו עובדת, תוך שימוש במונחים נוירו-מדעיים . מפגשי פלדנקרייז נקראים "שיעורים" ולא "מפגשים טיפוליים" מכיוון שהם מערבים למידה משמעותית מאוד של התלמיד על עצמו באופן חווייתי . האפשרות הראשונה לעשות זאת היא במסגרת
|
|