|
|
עמוד:13
שכלול היכולת 13 חמישים אחוזים . גם אם הניתוח יצליח, ציינו הרופאים, הברך תוסיף תמיד להיות נוקשה . פלדנקרייז החליט לוותר על הניתוח ומתוך משיכה תמידית לאתגרים קשים ולא שגרתיים, הוא תהה אם יוכל להשתקם בכוחות עצמו . הוא הפנה את כישוריו המדעיים לניסיון להבין מדוע בימים מסוימים מצבה של הברך טוב מאשר בימים אחרים ; אפילו שהנזק הגופני היה נתון, סקרן אותו להבין מדוע הלחץ הנפשי — למשל על רקע הכיבוש הנאצי של פריז — מחמיר את המצב ומהו המנגנון המדויק שבו התהליך עובד . באחד הימים אירעה לו תקרית משונה ובדיעבד חשובה מאוד ברגליו . הוא יצא מן הבית בקפיצות על רגלו הטובה, החליק על כתם שמן ופצע את רגלו הטובה . הוא נאבק לחזור הביתה וחשש שכעת שתי רגליו תהיינה פגועות והניידות שלו תיפגע באופן בלתי הפיך . לאחר מכן הוא הלך למיטתו ושקע בשינה עמוקה . כשהתעורר, הופתע לגלות שהוא מסוגל לעמוד על הרגל "הלא טובה", שבה נפצע בעבר בברך . ממה שקרא בספרים ועל פי הבנתו אז של מערכת העצבים, סבר משה שהטראומה לרגל הטובה ככל הנראה גרמה למוח למנוע ממנה לזוז, תגובת מגננה נורמלית . המוח מעכב את המעגלים העצביים של הגפה הפגועה ובאופן זה מקשה על הנעתה ומאפשר לה זמן ריפוי . אלא שבמקרה זה סבר משה שהמוח עשה דבר נוסף — והוא לאפשר בדרך כלשהי למעגלים עצביים אחרים, שאחראים על רגלו השנייה והפגועה ממשחק הכדורגל, להפעיל אותה בצורה מועילה וטובה יותר . פלדנקרייז הסיק שבתגובה לפציעה השנייה, המוח שלו א ר ג ן מ ח ד ש את התגובות של ה ג ו ף כ מ כ ל ו ל . אפילו שהבעיה המקורית כללה נזק משמעותי לברך, המוח ופעולת הארגון שלו, היו מפתח המאפשר להבין כיצד הגוף כולו מסתגל לפציעה . ברור היה לו שכעת, לאחר הפציעה, יש לו יכולת להסתגל טוב יותר, אפילו לעומת הימים הגרועים ביותר שחווה לפני כן . במרוצת הזמן הוא הוכיח שוב ושוב את היותו מתבונן מחונן בתופעות יוצאות דופן ומתעד רגיש של שינויים גופניים דקים מאוד . פלדנקרייז שיפר את תפקודו שלו עד כדי כך שהוא לא נזקק לניתוח ואף לימד את עצמו ללכת בדרך חדשה ורבת חן . זה היה הבסיס לפיתוח שיטתו, שיטת פלדנקרייז .
|
|