|
|
עמוד:12
12 משה פלדנקרייז האדריאטי והפליגה לפלשתינה-א"י . עם הגעתו בשנת ,1919 הוא פנה לעיסוקים שונים לרבות בניית בתי מגורים, עריכת סקרי מיפוי עבור הבריטים ומתן שיעורים לאחרים כדי שיוכל לסיים בעצמו את לימודיו . בימי המנדט, במהלך גל פרעות נגד יהודים שכלל מתקפות סכינאים תכופות, אסרו השלטונות על היהודים באזור מגוריו לשאת נשק . בתגובה החל משה ללמוד ולהתאמן בקרב ללא נשק . היה בגישתו כבר אז משהו רב דמיון וייחודי, שניבא את האופן שבו הוא עתיד בהמשך לעבוד עם הטבע כדי לשפר את התפקוד הגופני . פלדנקרייז הבחין בכך שבעת תקיפה, יהודים שהותקפו נטו כמעט תמיד להרים את ידיהם באופן אינסטינקטיבי לצורך הגנה . מחווה זו הייתה טבעית מאוד, אך בלתי יעילה בעליל להתגוננות מהתקפת סכין . גם כשתשומת לבם הוסבה לכך, לא הצליחו מי שהתגוננו באופן הזה לפעול אחרת . לכן, פלדנקרייז פיתח שיטה לחסימת התוקף שאינה מדכאת את הרפלקס ההגנתי הטבעי, אלא מלמדת את הנתקף לתת לו מקום ולרתום אותו ליצירת חסימה יעילה . סוג זה של 'הליכה עם הזרם' ניבא את אותה גאונות שתבוא לידי ביטוי בשיטתו שיפתח שנים מאוחר יותר ; אותה זרימה עם התגובה האינסטינקטיבית, אותה התבוננות ללא שיפוט קשוח שעליה נבנית תגובה מעשית ופונקציונלית . הוא העלה את הטכניקות הללו על הכתב במה שיהפוך לימים לספרון ההדרכה הראשון לקרב ללא נשק וישמש את הכוחות הלוחמים היהודיים בישראל . בשנות השלושים של המאה העשרים פלדנקרייז הצעיר נסע לפריז ללמוד הנדסה ופיזיקה . במהלך לימודיו עבד במעבדה של זוכי פרס נובל הצרפתים, בני הזוג פדריק ואירן ז'וליו-קירי והשלים דוקטורט בפיזיקה בסורבון . עם הפלישה הנאצית לצרפת, נמלט פלדנקרייז מצרפת בעזרתו של פדריק, שהפקיד בידיו סודות מדעיים בתחום האטום, במטרה להעבירם לבעלות הברית ולמנוע מהם ליפול בידי הנאצים . עוד לפני שעזב את צרפת, סבל פלדנקרייז מפציעה בברך שאירעה בזמן משחק כדורגל . הרצועות בברכו נקרעו וכך גם הסחוס . לעתים קרובות הוא התקשה בהליכה והיה מרותק למיטתו במשך שבועות . כל שיכלו הרופאים להציע כדי לאפשר לו לתפקד היה ניתוח, אך כאשר ביקש לדעת מהם סיכויי ההצלחה, נאמר לו שהם עומדים על
|
|