|
|
עמוד:14
14 | השתכנות מתקנת עצמה / ו ולהבין שכוחות גדולים ממנה / ו הובילו אותה / ו למקומה / ו הנחות . היא / הוא צריכ / ה לדעת שזאת לא אשמתה / ו שהיא / הוא כלוא / ה בדיור ציבורי או שהיא מחוסר / ת דיור . דו״ח הוועדה הציבורית לנושא הפינויים מדירות הדיור הציבורי בראשות אורנה ברביבאי, שהוגש ב- 2016 לשר הבינוי והשיכון דאז, חבר 6 עורר רעש תקשורתי וציבורי . מחקרים וממצאים הכנסת יואב גלנט, רבים מוזכרים במסמך, שמתיימר לפתור את בעיית ההשתכנות בדירות ציבוריות . למרבה הצער, עיון בו מגלה כי אין אזכור של מזרחיוּת או כל עמידה על ההיסטוריה הגזענית שבתוכה משוקע הדיור הציבורי בישראל ושמתוכה ובגללה צמחו מצוקות של עוני, לרבות בהקשר של ״פלישות״ ופינויים . כך למשל, הדו״ח לא מזכיר את המחקר שלי, כעבודה הראשונה שנכתבה על מזרחיות / ים ומזרחיוּת במשפט המדינה, והיחידה בהקשר של דיור ציבורי שנכתבה מנקודות מבט פמיניסטיות ומזרחיות ועל ידי מזרחית שהיא עצמה ילדת הדיור הציבורי . יש בזה להראות, ששיחים ביקורתיים שמנכיחים נרטיבים של מיעוט מדוכא / ת ושיש בהם להציע פתרונות מהותיים לבעיות עמוקות לא מוצאים את דרכם אל היכלי הלגיטימיות . גם נבחרות ונבחרי ציבור וחברות וחברי כנסת, ואפילו כאלה המתקראות / ים חברתיות / ים שלא לדבר על מזרחיות / ים, אינן / ם עושות / ים שימוש בשיח מישיר מבט, אלא ממשיכות / ים בשפה השמרנית של שיח מעמדי . אף שהדבר דורש דיון רחב ומעמיק החורג מגבולותיו של ספר זה, אציין רק כי אני מוצאת שהמאבקים — על אף היותם חשובים — אינם ממצים, ולא מובילים לשיטתי לשינוי תודעתי ומערכתי עמוק של השפה . בית הוא יותר מקורת גג . בית הוא כבוד, היסטוריה, תרבות ונראות . דיור ציבורי הוא רעיון נהדר כל עוד איננו נגוע בגזענות שמאפשרת סלקציה ואפליה מתמשכת, כפי שקורה היום בישראל . אם כך, מה שדרוש הוא תיקון יסודי של רעיון הדיור הציבורי . לפני שרצות / ים למשל לתקן את חוק הדיור הציבורי, צריך לתקן דפוסים של הכרה ולהצהיר בריש גלי שתיקון החוק נועד לתקן את העוול כלפי המזרחיות / ים — עוול שנוצר בין היתר על ידי משטר המקרקעין הגזעני
|
|