|
|
עמוד:11
פתח דבר : כרונולוגיה של תסכול | 11 האוניברסיטאות ייל שבארצות הברית ומקגיל שבקנדה, ועד למרוקו, לאוניברסיטת אל-אחאווין היוקרתית שבאיפראן, שבה אני חברת סגל אקדמי, מלמדת משפט בינלאומי ומגדר ומנהלת את המרכז להעצמת נשים . כאן הכול התחיל וכאן גם הושלמה כתיבת הספר . הספר הזה הוא הבית שלתוכו נוצקה גלותי ומתוכו צומחת שייכותי . אני עוסקת זה שנים רבות בפעילות כלכלית-חברתית ופמיניסטית, בעיקר בנושאים הקשורים בדיכוין של קבוצות מיעוט וקבוצות מוחלשות בישראל ובעולם . בישראל התמקדתי בעבודה עם קבוצות מוחלשות ברבדים שונים, ביניהם חברוּת בוועדה ציבורית / ממלכתית, מחקר וכתיבה, סיוע פרו-בונו לארגונים יהודיים-ערביים / מזרחיים, השתתפות בכנסים, הגעה לשכונות מוחלשות בכל רחבי ישראל, פיתוח שיח זכויות 1 חלק נכבד מן העבודה המשפטית והקהילתית שלי התמקדמתקן ועוד . בנושא הדיור הציבורי . במסגרת פעילותי זו, סייעתי לתושבות / ים למצות את זכויותיהן / ם כדיירות / ים בדיור הציבורי המעוניינות / ים לרכוש את דירתן / ם, לקבל סיוע בשכר דירה וליצור קשר עם החברה המשכנת כאשר זו בוחרת להתעלם מהן / ם . כמו כן סייעתי בהגשת עתירות לבתי המשפט, בייזום שינויים בנוהלי משרד השיכון, בכתיבת חוות דעת משפטיות לשרי השיכון ועוד . ולבסוף, ייצגתי משתכנות מתקנות ופיתחתי שיח משפטי אחר וחדש שמבוסס על סיפורן ההיסטורי . בשנת 2007 , אחרי שנים של עשייה משפטית-חברתית ופעילות כפמיניסטית וכאישה מרוקאית-מזרחית, הגשתי את עבודת התזה לקראת קבלת התואר השני מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב . שנים לאחר מכן, בעת העבודה על הדוקטורט ועד כתיבת שורות אלה, לא יכולתי להתעלם מתסכול עמוק שפשה בי — לא רק שדבר לא השתנה, אלא שמצב הדיור הציבורי על המזרחיות / ים שכלואות / ים בו אך החמיר : נהלים הוקשחו, פינויים הוגברו, תקציבים קוצצו . יתרה מכך, כמה מן המאבקים לדיור ציבורי שנדמה כי סוחפים אחריהם רבות / ים ואפילו זוכים להד תקשורתי, לא מצליחים להתרומם ונותרים משוקעים בשיח שמרני נושן . איך ייתכן שהמצב רק ממשיך להידרדר ? אני סבורה כי התשובה טמונה, בין היתר, בשפה וברטוריקה סביב
|
|