מִִשפה למוֹפע: לשונות יהודיות על הבמה בישראל

עמוד:7

תודות תחילתו של מחקר זה בדצמבר ,2005 שעה שנחשפתי לראשונה לתיאטרון יוצאי אתיופיה בישראל . בתום צפייה בהצגה תרת - תרת של אנסמבל הולגאב בירושלים היה לי ברור שהתרבות הישראלית התעשרה . בדיעבד הייתה זו יריית הפתיחה של כתיבת הספר . בשנים שלאחר מכן עקבתי אחרי הצגות בבוכרית, ביידיש, במרוקאית - יהודית, בעיראקית - יהודית ובשפות יהודיות נוספות ברחבי הארץ, התחלתי לראיין יוצרים וצופים, להזמין חברות וחברים להצגות, לכתוב על כך מאמרים ולדבר על נושאים אלה בפני סטודנטים . מהר מאוד התחוור לי שמדובר בעשייה תיאטרונית חשובה ומרתקת . בלי שהתכוונתי לכך, הכרתי אנשים ומקומות וחוויתי חוויות שלא הייתי מתוודעת אליהן אילולא המחקר . הספר הוא אפוא מחקר כפול פנים – מסמך מדעי ובד בבד סיפור של הרפתקה אישית וחד - פעמית . יצאתי לחקור מתוך עניין אישי עמוק ואיני מסתירה את עצמי במהלכו, אלא פועלת כשותפה גלויה בתהליך המחקרי . ככל שהכרתי את השטח, למדתי להעריך את משקלן ואת נחיצותן של ההצגות בלשונות היהודיות במדינת ישראל . בהיותי חברה במדור תיאטרון של המועצה הישראלית לתרבות ואמנות, שמתקצב את התיאטרונים בארץ, העליתי את הנושא על סדר היום בישיבות שונות . התנהלו דיונים בשאלה מהו תיאטרון לאומי ומהו ייחוד לשוני על הבמות בישראל . אקדיש לכך את אפילוג הספר . על דיונים אלה אני מודה לד"ר עירית פוגל - גבע, מנהלת המחלקה לתיאטרון ופרינג' במשרד התרבות והספורט . תודה מיוחדת ליוצרים ולצופים שהקדישו מזמנם וניאותו להתראיין . היענותם הרחיבה דעת ולב . תודות לסטודנטיות ולסטודנטים שלי שעדכנו אותי בעוד הצגה ובעוד קבוצה שהחלה להופיע באחת משפות הגולה . אני מעריכה את הסקרנות שגילו כלפי המחקר שלי . תודה לחבריי מהאקדמיה שהעירו הערות מועילות, ולחברותיי אורלי רביד וד"ר אורנה בן - מאיר על סיעורי המוחות הנדיבים . מעל לכול תודות לפרופ' מיחל קוביאלקה ( Michal Kobialka ) , מי שהיה לפני שנים רבות מנחה עבודת הדוקטורט שלי באוניברסיטת מינסוטה בארצות הברית, על שהקשיב, קרא תקציר באנגלית והצביע על הכיוון הנכון לכתיבת הספר הנוכחי .

מכון מופ"ת


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר