|
|
עמוד:8
המקומות שניהול מחקר ותיעודו מצריכים אותו, בוודאי באותם ימים רחוקים שהארכיאולוגיה בארץ ישראל הייתה בראשיתה, וידם של מוסדות המחקר הייתה קצרה מלהציע את כל מה שהיה נחוץ . האב וינסאן לא היה שותף להחלטות היכן לחפור ולאילו כיוונים להרחיב את החפירה . כל שניתן לו היה לזנב אחר החופרים ולתעד את הקירות, את החציבות ואת שאר הממצאים שעלו בחפירות . למותר לציין שאוצרות לא היו מנת חלקה של המשלחת בגבעה שליד המעיין . באביב ,1911 בצר להם, פנו פארקר וחבריו לחפור בהר הבית עצמו . דבר זה התאפשר להם לאחר ששיחדו את הממונים והשומרים על המקום מטעם הוואקף המוסלמי . אלא שנמצא שומר אחד שלא ידע על דבר החפירה המוסכמת על השלטונות, ומשגילה את הפעילות הלילית של משלחת פארקר בהר הבית, הקים בעיר מהומה רבתי . חברי משלחת החפירות נמלטו מן העיר בעור שִניהם, עלו על היאכטה שהמתינה להם בנמל יפו ועזבו את הארץ . האב וינסאן לא היה שותף לחפירות בהר הבית ולסיום הדרמטי של מפעל החפירות . האב וינסאן נשאר נאמן להתחייבויותיו כלפי מנהלי החפירה ולא הסגיר עליהם פרטים מזהים, וכך הרבה מן המסתורין שאפף את המשלחת הזו נותר בעינו . כאמור, רק בעת האחרונה הצליחו חוקרים לאתר חלקים מן המידע החסר ולשחזר את סיפורה של המשלחת . הצד החיובי של אותה פרשה, בדמות דוח החפירה שהותיר אחריו האב וינסאן, מובא בדפים אלה . בסיומם אני מבקש להעריך את התגליות הארכיאולוגיות של אותה משלחת ואת עבודתו של האב וינסאן . תוצאה נוספת של חפירה השערורייתית הזו היא העובדה שהברון ג'יימס רוטשילד ( הנדיב הידוע ) רכש חלק ניכר מן השטח שעליו משתרע המדרון המזרחי של הגבעה, ושכנע את הארכיאולוג היהודי ריימון וייל ( היהודי הראשון לחפור בארץ ישראל ) , לבוא ולחפור במקום בשנים 1913 – 1914 . בזכות פעולתו זו של רוטשילד, זו כיום קרקע ציבורית, והיא אפשרה ללא קשיים מרובים את חפירותיהם של י' שילה, ולאחר מכן את חפירותיהם של ר' רייך וא' שוקרון, כמו גם שמירתם של חלקים ניכרים של הגבעה בלתי מבונים . פתח דבר - רוני רייך
|
|