|
עמוד:7
פתח דבר - רוני רייך בראשית המאה העשרים הייתה הגבעה הדרומית - מזרחית של ירושלים כבר יכולה להתהדר בתואר האתר העתיק שערכו בו חפירות יותר משלחות מכל אתר אחר בארץ ישראל . חפירותיהם של צ'רלז וורן, קונרד שיק, הרמן גותה, פרדריק ג'ונס בליס וארצ'יבלד דיקי העלו נתונים כבדי משקל לאישוש זיהויה של הגבעה עם 'עיר דוד' המקראית, גם אם לא כל החוקרים היו עדיין משוכנעים בכך . השרידים הקדומים שהלכו והתגלו בעצלתיים, ובעיקר אלה המתייחסים לתיאורי ירושלים ומקדשה, ולקברי מלכי יהודה הנזכרים ומתוארים במקרא, היו לא רק מעניינם של חוקרים, אלא הציתו גם את דמיונם של הרפתקנים והוזים למיניהם . אחד מהם היה ואלטר הנריק יוּבֵליוּס, איש פינלנד, שידע אל נכון כי בגבעה הזו מצויות מנהרות תת - קרקעיות שבהן טמונים אוצרות מקדשו של שלמה המלך, ובעיקר ארון הברית . יובליס זה הצליח לעניין בדבר את מונטגיו פארקר ( 1878 – 1962 ) , קצין בריטי צעיר, ולשכנע אותו לצאת לירושלים ולאתר את האוצרות האלה . פארקר גייס את האמצעים לכך, ארגן משלחת חפירות, וזו פעלה בירושלים בשנים 1909 – 1911 . את המידע על האפיזודה ההזויה ביותר בתולדות המחקר הארכיאולוגי של ירושלים ניתן למצוא בפרק המוקדש לכך בספרו של ניל סילברמן ( 1982 ) , ובמאמרה המפורט של נירית שלו - כליפא ( תשנ"ט ) . אסתפק כאן בהתייחסות לאספקט הארכיאולוגי של עבודת המשלחת . חפירותיה של משלחת פארקר היא אפיזודה בתולדות חקר ירושלים הנעה בין הקצוות . מתוך מפעל חפירות שערורייתי, ששם לו למטרה לחפש את אוצרות בית המקדש, ושנסתיים במהומות בעיר ובהשלכת אנשים לכלא, צמחה אחת התרומות החשובות ביותר לחקר תולדותיה של העיר, וזאת הודות לפעולתו של אדם אחד : האב לואי איג וינסאן ( Louis Hugues Vincent ) מבית הספר למקרא ולארכיאולוגיה בירושלים ( L'École Biblique et Archéologique Française, Jérusalem ) . המשלחת של פארקר התנהלה בירושלים, בחסות השלטון העות'מני, בדרך חשאית ומסתורית . למרבה המזל הסכימו מנהלי המשלחת שהאב וינסאן יתעד את הממצאים שעלו בחפירות . מצד אחד מנהלי המשלחת זכו בכך ב'עלה תאנה' מדעי, ובאמצעותו הדפו קהל של סקרנים, של עיתונאים חטטניים ושל נציגים של הקהילות השונות בעיר . מן הצד האחר, זכה האב וינסאן לא רק לגישה חופשית אל התגליות בעת התגלותן, אלא גם לסיוע טכני רב מן המשלחת, שהייתה ממומנת ומצוידת היטב . סיוע זה עמד לשירותו בדיוק באחד
|
|