|
|
עמוד:14
14 יובל לוריא ויטגנשטיין במאה ה – ,20 והמגיבים עליהם . כל זאת על מנת לתאר ולנסח את מה שראוי ללמוד, לשמר, לפתח, לבקר ולשלול מהמורשה המחשבתית העשירה של השיח הפילוסופי הבלתי מגובש ורב הפנים הזה על המיוחד לאדם . אנתרופולוגיה פילוסופית בתקופה הקלאסית – מהותם של הדברים אנתרופולוגיה פילוסופית באה לעולם כאשר פילוסופים ביוון הקדומה פנו להסביר מה הוא האדם במהותו . זאת בהמשך להסברם מהי מהותם של סוגי דברים אחרים במציאות הנתונה להם, כגון מים, אדמה, גרמי שמיים ועוד . בשונה מהנאמר על כל אלה, אנתרופולוגיה פילוסופית היא שיח המתיימר להסביר את הזהות הסוגית של בעלי ההסבר עצמם . בפנותם להסביר זאת על יסוד מהותם של סוגי דברים שונים, ביקשו הפילוסופים היוונים הקדומים לספק הסברים רעיוניים הגיוניים על מהותם של דברים מוכרים, שיקנו תוספת תבונית לשיח האנושי על טבעם של דברים שונים המוכרים לבני האדם באופן יומיומי, כגון שהאש מחממת ושורפת, האבן קשה ומונחת במקומה, המים שקופים ונוזלים, הקרח קר ומקפיא, השמיים למעלה, הארץ למטה וכו' . על פי השימוש היומיומי במושג של מהות, מהותם של דברים היא מה שהם הנם בעיקרם, מעל ומעבר לתכונות אקראיות ולשינויים חולפים המתרחשים בהם במשך זמן : כגון ההשתנות של מים לקרח כאשר הם קופאים ולאדים כאשר הם רותחים, או השתנות של בני אדם מילדים לבוגרים, לזקנים ולבסוף למתים . לפי העולה מהסברם של פילוסופים יוונים, מהותם של דברים קובעת איזה סוג של דברים הם, ולאור זאת מה הן האפשרויות שלהם לשינוי, להתפתחות ולהתכלות מעצמם, ומה מייחד לאור זה כל אחד ואחד מהם מבחינה סוגית .
|
|