|
|
עמוד:8
1 ש " מעולם לא הלכה לאיבוד יצירתם של דורות לפנינו וסביבנו . " היום , במידה לא מבוטלת בשל האסון שצוויג תיעד בספרו , העץ של אירופה אכן אבוד . אירופה של היום אינה משתוקקת לשבט את עצמה , להילחם למען עצמה או אפילו לעמוד לצד עצמה במחלוקת . נדמה שבעלי הכוח בה משוכנעים שאין זה מעלה או מוריד אם עמי אירופה ותרבות אירופה יאבדו לעולם . כמה מהם כבר החליטו ) כפי ( לפזר את העם 1953 משנת הפתרון שכתב ברטולט ברכט בשירו ולבחור עם אחר , והטעם לכך הוא , כניסוחו של פרדריק ריינפלט , ראש הממשלה לשעבר של שוודיה מן המפלגה השמרנית , שמדינתו , ועוד שכמותה , הולידה רק ברבריות , וכל הדברים הטובים שבה באו מבחוץ . למחלתה של אירופה אין סיבה אחת ויחידה . התרבות שנוצרה מהסתעפויות נהר התרבות היהודית - נוצרית , יוון העתיקה ורומא הקלאסית ותגליות תור הנאורות לא נעלמה בלי סיבה . אך המערכה האחרונה הזו החלה בשל צירוף אירועים בו - זמני , שממנו כבר לא הייתה לאירופה תקומה אפשרית . צירוף האירועים הראשון היה הגירת המונים של עמים אל תוך אירופה . בכל מדינות מערב אירופה החל תהליך זה אחרי מלחמת העולם השנייה בגלל מחסור בכוח עבודה . עד מהרה התמכרה אירופה להגירה ולא הייתה מסוגלת לשים לה קץ גם אילו חפצה בכך . בעקבות זאת , אירופה שהייתה פעם ביתם של עמי אירופה הפכה בהדרגה לביתו של העולם כולו . המקומות שהיו אירופיים נעשו בהדרגה משהו אחר . כך , מקומות שבהם התגוררו מהגרים מפקיסטן נראו כמו פקיסטן בכל המובנים , למעט מיקומם . המהגרים החדשים וילדיהם אכלו את המאכלים האופייניים לארץ מוצאם , דיברו בשפתה ודבקו בדתה . הרחובות הקרים והגשומים של צפון אירופה מלאו אנשים בלבוש שנועד לשיפולי הגבעות בפקיסטן או לסופות החול של מדבריות ערב . " האימפריה מכה שנית ", ציינו כמה משקיפים בחיוך זחוח . אך בעוד האימפריות של אירופה החלו להתפוגג , המושבות החדשות האלו נועדו לשרוד לעד . המוות המוזר של אירופה 8
|
|