|
|
עמוד:14
אורי רם 14 פוליטית היוצרת גבולות והיררכיות, כגון מעמד, אזרחות או מגדר . כך למשל כאשר אנו יודעים כיצד גברים מתנהגים וכיצד נשים מתנהגות ומה ההבדל ביניהם, אנו יכולים לשייך את עצמנו ) באופן ספונטני כביכול ( לאחת הקטגוריות האלה ולהזדהות אתה . לעומת זאת כאשר אנו יודעים שההתנהגויות המיוחסות לגברים ולנשים הן הבניות תרבותיות, יחסיות ומשתנות, אנו יכולים ביתר קלות ) ובמהלך רפלקטיבי ( לחרוג מן ה"תפקידים" הללו המוכנים מראש, לקבל "הכלאה" של תכונות או לפרוע את היציבות של המופע המגדרי ) ראו למשל באטלר 2001 ( . כך גם במקרה של הלאומיות . הלאומיות היא קהילה מדומיינת של שייכות ) אנדרסון 1999 ( , קהילה הנוצרת באמצעות יצירת מכנים משותפים שונים המהווים מכלול של ידע — שפה לאומית, היסטוריה לאומית, סמלים לאומיים, רישום אוכלוסין לאומי וכו' . הגישה הפרימורדיאלית ללאומיות ) סמית 2003 ( "מיידעת" אותה כישות הקיימת מקדמת דנא ומתפתחת כמו אורגניזם, ואילו הגישה ההבנייתית ללאומיות ) גלנר 1994 ; הובסבאום 2006 ; 1983 Hobsbawm and Ranger ( עורכת דה – קונסטרוקציה ל"ידע" הלאומי ומראה כיצד הוא נוצר, משועתק ומתפקד על פי צורכי ההווה . פרקי ספר זה מנתחים בהרחבה את ההיבטים השונים של הזיקות בין אפיסטמולוגיה לבין פוליטיקה, מדע ולאומיות שהוזכרו לעיל, ומראים כי "העם היהודי" או "החברה הישראלית" אינם ישויות נתונות, אלא קטגוריות מובנות . דיון זה חושף, אם כן, את השיזור שבין הסובייקט והאובייקט, הדעה והידע, הפוליטיקה והמדע . הפרק הראשון בספר עוסק במהלך "המצאת" הנרטיב ההיסטורי היהודי הלאומי המודרני בשלהי המאה ה – 19 ובמאה ה – ,20 ואחר כך — באִתגור ובפירוק של התוצר של מהלך זה בהמשך המאה ה – 20 ובתחילת המאה ה – 21 . המונח "המצאה" מצביע כאן על מעשה ההרכבה מחדש של תמונת העבר והטענתה במשמעות מחודשת בהתאם לצורכי ההווה . הפרק מציג את הגישות ללאומיות במחקר בן – זמננו — בעיקר הגישה הפרימורדיאלית או הפרנאלית והגישה האינסטרומנטלית — כמקרה מובהק מתחום הפוליטיקה של הידע . הידע על הלאום הוא תוצר של האידיאולוגיה הלאומית ; האידיאולוגיה הלאומית נסמכת על הידע של
|
|