|
|
עמוד:11
בחזרה לעתיד 11 מהפכניים . אידאולוגיות מהפכניות יומרניות החותרות ליצירת "אדם ערבי חדש" כבשו בסערה את המזרח התיכון במאה ה – 20 . מאמציהם של המשטרים המהפכניים לבסס את הלגיטימציה שלהם על התנערות מכבלי המסורת, על יצירת משק סוציאליסטי במתכונת מזרח – אירופית ועל טיפוחה של זהות לאומית, נחלו כישלון חרוץ . מפת המזרח התיכון המוכרת הייתה עדין בשימוש, אך בחלק ניכר מהמקרים היא לא שיקפה עוד את המציאות החדשה . גבולות מדיניים לאומיים היטשטשו ואת מקומם תפסו גבולות עדתיים . הצבתה של מפה חלופית המושתתת על גבולות התרבות והעדה הפכה אפוא לכלי חיוני בשיח המחקרי ובניסיון להבין את כיווני ההתפתחות במזרח התיכון . הפרק השלישי - סונה ושיעה : הממד הגיאופוליטי - נדרש לסיפור המתח המתחדש בין שתי המסורות הגדולות באסלאם . הפרק מצביע על עשורי הסיום של המאה ה – 20 כתקופה מעצבת שהעניקה ליריבות הסונית – שיעית חיוניות מחודשת . המהפכה האסלאמית באיראן ( 1979 ) ומלחמת איראן – עיראק ( 1980 - 1988 ) הציבו אתגר חריף לשכנותיה הערביות – סוניות של איראן והזינו מחדש יריבויות עתיקות יומין בין ערבים לפרסים ובין סונים לשיעים . יריבים תרבותיים – דתיים - הערבי – סוני והאיראני – שיעי - ניצבו זה מול זה למאבק איתנים בעל משמעויות גיאופוליטיות . זו הייתה למעשה התשתית שהוצבה בסיומה של המאה ה – 20 ובעשור הפתיחה של המאה ה – 21 בזירת המזרח התיכון . גל ההתקוממויות של "האביב הערבי" חידד את המאבק בין שתי המסורות הדתיות הגדולות באסלאם והעצים את מאבק הדמים בין הסונה לשיעה, במיוחד ב"מדינות מעורבות", שבהן מתקיים חיכוך תמידי בין שתי הקהילות . הפרק הרביעי - "המדינה האסלאמית" : ח'ליפות דיגיטלית - מזהה את נוכחותם של ארגוני האסלאם הרדיקלי במדינות כושלות שנסחפו
|
|