|
|
עמוד:12
21׀ מפכ"ל בחזית מעניינות על החברה במאה ה- 21 בכלל ועל החברה הישראלית ואתגריה בפרט . הספר עוסק בעיקר בשלוש שנותי כמפכ"ל, לצד לא מעט אזכורים מעֲבָרי בשירות הביטחון הכללי, בצה"ל ואפילו מילדותי, ככל שהדברים עשויים להאיר תובנה או לחדד מהיכן ועל רקע מה צמחה . מיום עומדי על דעתי הרגשתי הזדהות עם האמירה המפורסמת של הרמב"ם כי "נפש האדם אחת היא" ( "שמונה פרקים לרמב"ם" — הקדמה למסכת אבות ) , והאדם מביא את כל כולו לכל נקודה ותפקיד בחייו . אין לי ספק שלכיסא המפכ"ל הגעתי עם כל המטען שצברתי . לא תמיד ברור היה לי מה הבאתי בתרמילי מהיכן, אך התרומה הכללית של כל פרק בחיי בדרך כלל היתה נהירה לי . כך, למשל, הוזמנתי כמפכ"ל לאירוע של החמ"ד ( החינוך הממלכתי-דתי ) , שבו ניתנה תעודת הערכה למחנכת שלי בכיתות א' - ג' בבית הספר הממלכתי-דתי בגבעת מרדכי בירושלים, הגברת ( הרבנית 1 ) מרים עמיטל . הרקע היה העובדה שלטקס במשרד ראש הממשלה, עם כניסתי לתפקיד, היא היתה אחת משתי נשים שהזמנתי כדי לייצג את אמי ע"ה, שנפטרה עוד טרם מלאו לי 14 ולא זכתה להגיע למעמדים חשובים בחיי ( בראשם טקס נישואי לרעייתי שירה ) . בין השתיים, אמי ומורתי, התפתח קשר מיוחד במינו, שהיתה לו השפעה עמוקה על התפתחותי כילד, הן במישור האינטלקטואלי והן האישי-ערכי . בנאומי בטקס ההוקרה למורה מרים בחרתי לדבר על תפיסתי הניהולית, אשר ינקה מהקשר המיוחד הזה . לנוכחים אולי נשמעו הדברים על גבול ההזיה : תפיסה ניהולית של מי שעומד בראש אחד מהארגונים הגדולים ביותר במדינה נשענת על תובנות מגיל שש עד תשע ? ! 1 רעייתו של הרב יהודה עמיטל זצ"ל, ראש ישיבת הר עציון, שורד שואה, איש רוח, מייסד "מימד" ומי ששירת כשר מטעמה, לאחר רצח יצחק רבין ז"ל .
|
|