|
|
עמוד:11
1 1 פעמים רבות לאורך השנים, כשנתקלתי בספרים של פורשים, נשבעתי לעצמי כי לא אכתוב ספר . אם המטרה היא "תיעוד ושימור", הרי שמה שעשית, תרמת והשארת אחריך הוא התיעוד האמיתי . למרות זאת, בכמה רגעי שיא במהלך תפקידי כמפכ"ל, הדהדה בראשי המחשבה : רוני ! אתה מוכרח לכתוב, אחרת בעתיד אתה בעצמך לא תאמין מה עברת . . . חבר יקר פנה אלי כשנה לפני סיום כהונתי ופסק : "אתה כותב ספר ! אין לך ברירה . " הוא חזר על המסר פעם אחר פעם, תוך שהוא מייעץ לי לתעד את ההתרחשויות תוך כדי התפקיד . לא היו לי לא קשב ולא פנאי לתיעוד בזמן אמת, אך מטבע הדברים, כתבתי במהלך התפקיד לא מעט נאומים ותזכורות לעצמי ולאט-לאט התגבשה בראשי מעין פשרה מול ה"שבועה" : לא אכתוב אוטוביוגרפיה, אך החוויה הפיקודית-ניהולית-חברתית שחוויתי כן ראויה לתיעוד, מהזוויות המקצועית והערכית . לא מצאתי לנכון לכתוב "ספר בישול" למנהלים, עם הוראות פרטניות . אינני מאמין ברלוונטיות של ספרים כאלה . למידת מנהלים עניינה היחשפות לחוויות ולתובנות של אחרים, אך את היישום הרלוונטי בונה המנהל בעצמו, על פי הסיטואציה הייחודית לו ולא על פי "מתכון" . כך למדתי בעצמי וכך נדמה לי שבאפשרותי ללמד משהו לאחרים . לכן בחרתי לכתוב ספר שהוא לכאורה מקצועי, אך משולבים בו החוויות והאירועים מאותן שנים . למרות המיקוד הניהולי-מקצועי, נדמה לי שכל מי שעקב אחר ההתרחשויות החריגות שליוו תקופה סוערת זו ימצא בו עניין, גם אם אין בכוונתו ללמוד ניהול, שיטור או פיקוד . כל אזרח אכפתי וסקרן יגלה כאן לא מעט נקודות מבט
|
|