|
|
עמוד:10
קריאת כיוון : על מצבם של עמנו ומדינתו | ארנון גרוס - 10 - בעצם, באמונתו הדתית, שאינה שונה בהרבה מזו המצויה בדתות המונותיאיסטיות האחרות, אלא במעמדו "האריסטוקרטי" כבן לעמו הנבחר של הבורא . גם בהיותו בשפל המדרגה, נתון לדיכוי והשפלה, לא חדל היהודי להתגאות במעמדו הנובע מהברית המיוחדת של עמו עם האל האוניברסלי, והדבר נתן לו כוח אדיר להתמודד עם צרותיו . מכאן החשיבות העצומה בעיני הפרט היהודי לאורך הדורות לקיום המצוות, שהוא הערובה להמשך הברית . מצב דברים זה קיבל תפנית שהחלה לפני כמאתיים וחמישים שנה, ואשר הלכה והתגברה מאז בהתמדה . עם חדירת ההשכלה המערבית החילונית לחוגים הולכים וגדלים בעם היהודי, ירדה השפעת המסורת — לא רק מהבחינה המעשית של קיום המצוות, אלא גם מבחינת עצם האמונה בברית . משכילים יהודים במרכז ומערב אירופה החלו בניסיונות התקרבות לחברה הלא-יהודית שבתוכה חיו, תוך עמעום המאפיינים הלאומיים של דתם, או אפילו עקירתם, כמו ביטול השימוש בעברית בנוסח התפילה והשמטת ביטויי הכמיהה לציון משם . אלא שבאותה תקופה ממש התחזקה בחברה החילונית האירופית הלאומיות האתנית, והיהודים נדחו עתה לא מסיבה דתית, אלא מסיבה גזעית תחת כותרת האנטישמיות . בד בבד החמיר מצבם של היהודים במזרח אירופה, שהיו אז רוב רובו של העם . הפתרון המעשי היה הגירה לארצות אחרות, ליברליות יותר, וכך נוצר המרכז היהודי הנוכחי בארצות הברית . פתרון אחר, שצמח בהשראת הלאומיות החילונית האירופית, נראה אוטופי עד כדי הזיה בתחילה — שיבת היהודים לציון והחייאת מדינתם הריבונית בה . בכל זאת, במאמץ עיקש של בודדים וקבוצות קטנות, בתמיכה ספורדית מבחוץ ובהשתנות הנסיבות המדיניות, הגיע הדבר לידי ביצוע . במבט לאחור ניתן
|
|