|
|
עמוד:14
באוזניי לא פעם, שלפיה אמנות אינה מיועדת עבור הציבור כולו, היא שגויה ומתנשאת ; וכן, המרחק בין המצב הנוכחי של שיממון קיצוני ביחס לאמנות פלסטית לבין המצב האוטופי הוא רב, ובפער שבין שני המצבים ניתן לבצע שינויים רבים, הן בחשיבה והן במעשה . שינויים אלו אולי לא יביאו לתמורה המשמעותית האוטופית לכאורה באופן מיידי, אולם יסללו את הדרך באופן הדרגתי לשינוי, כאמור, לפחות ביחס למצב הנוכחי . שינוי זה עשוי לתרום, בין היתר, למניעת מצבים כגון השערוריה שאירעה לאחרונה לאחר פתיחת מוזיאון רמת גן, כאשר ראש העיר ביקש להסיר מהמוזיאון עבודה של דוד ריב בתואנה שהיא פוגעת ברגשות הציבור . דרישה זו של ראש העיר אינה לגטימית, כמובן, ללא קשר לאיכות היצירה ולסיבות האוצרותיות להצבתה . דרישה זו היא בבחינת שימוש בכוח ומעמד לשם השתקת ביטוי אמנותי שאינו לטעמו של ראש עיר, והיא נובעת מאי ידיעה של ההיסטוריה של האמנות, מהיכרות מוגבלת עם אמנות פוליטית, ביקורתית וחברתית, ומאי הבנה והכרה של מקצוע האוצרות . מאידך, ייתכן שהבחירה בהצבת עבודה זו של דוד ריב צריכה הייתה להישקל במשנה תשומת לב, לאור נתונים מסוימים . כפי שיובהר, ותוך התבססות על ברי סמכא אחרים מהתחום שיצוטטו בהמשך, בעת קבלת בחירות אוצרותיות אין להתעלם מנתונים חשובים, כגון אזור, אופי האוכלוסייה סביב מיקום המוזיאון או הגלריה וכיוצא באלה . השיטה המתוארת בספר זה מוגדרת כאוצרות פלורליסטית, והיא מבוססת על הנחה בסיסית, שהיא למעשה עובדה, לפיה פלורליזם, כלומר ריבוי ומגוון, הוא מצב יסוד בהוויה החברתית והתרבותית בישראל . החברה הישראלית מורכבת ממגוון של עדות, מוצאים, אמונות, דתות, נטיות פוליטיות וכולי, ולא ניתן להתעלם מעובדת יסוד זו . פעילות חברתית או תרבותית הנעשית תוך התעלמות מעובדת המגוון החברתי 14 ⁄ קיר תשוקה
|
|