ב. האם מערכת החינוך שלנו מתנהלת בעקבות חשיבה מקצועית?

עמוד:14

14 | לשאול נכון בכיתה עתק לשיעורים פרטיים . כיון שהשר לא הפך את המתמטיקה לבחינת רשות , הוא הפך את מרבית התלמידים לקורבנות מבוהלים של השיטה ( אחר כך הוא הביע את צערו . . . ) . ובתוך כך עלו עניינים נוספים : האנגלית הכי חשובה, היהדות הכי חשובה, תרבות המזרח מצדיקה הוצאות של מיליארדים, וכך המערכת קופצת ומדלגת מעניין למשנהו ללא סדר ושיטה . אבל בנט אינו שונה מכל קודמיו : גם הם באו למערכת, קבעו עבורה תכנית - עבודה – ועזבו . בעקבות נתן זך מתבקשת כאן מאד השאלה : "איך זה שכוכב אחד לבד מעז, איך הוא מעז, למען השם ? " איך קורה, שנה אחר שנה, שאיננו משכילים להקים צוותי חשיבה רחבים, של כל בעלי העניין, לבחינת הצרכים האמיתיים של החינוך הישראלי ב - 2016 ? איך קורה שאנחנו מתנהלים על פי גחמות של שר בודד, ואיך ועדת החינוך של הכנסת – החלק הרלוונטי של הגוף המחוקק – מוותרת בקלות כה רבה על סמכותה וחובתה להוביל בדיקה מעמיקה מעוגנת בחוק ? זה לא רק מעילה באמון, זה גם עשייתנו למדינה בסיכון . אמר לי חבר, שלאמיתו של דבר אין לי סיבה ממשית להתפלא, שהלא כך זה בכל משרדי הממשלה ; אבל אני סבור שהחבר טועה . ישנם שלושה הבדלים מרחיקי - לכת בין משרד החינוך למשרדים אחרים, מעבר לתקציבו האין - סופי : ראשית , השפעת השר על יחידות הקצה היא ייחודית . יחידות הקצה של מערכת החינוך הן הכיתות, ואין שר אחר שעומדים לרשותו קרוב ל - 200,000 אישה ואיש שיעבירו את מסריו . שר החינוך ( שמישהו אולי לחש על אזנו ) מעביר למנכ"ל / ית, זו מעבירה למנהלי המחוזות, אלה למפקחים, אלה למנהלי בתי הספר ואלה למוריהם . "שרשרת פיקוד" שכוללת כאמור קרוב למאתיים אלף

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא