|
|
עמוד:12
12 | לשאול נכון בכיתה – ולהיבחן ; עם אותו סד לאומי, שהמורים כמעט אינם יכולים לנוע בתוכו וודאי שלא להגיע לחשיבה רצינית מסדר גבוה . ראוי לתהות על הפער בין העולם של ריי קורצווייל והצורך הדחוף להכין תלמידים לתמונת - עולם שונה לגמרי בעוד 5 - 10 שנים, לבין הבנליות של הישיבה ההמונית בכיתות של 30 ויותר תלמידים מול מורה, בלי להבין באופן ממשי את תכלית הסידור הזה . כמעט כלום מן הכישורים שיידרשו לתלמידים הללו בעוד עשר שנים אינו מונחל להם באותה כיתה : הם אינם לומדים עצמאיים, אלא תלותיים מאד ; אינם לומדים סקרניים וביקורתיים, אלא משועממים ואדישים ; אינם יודעים או רוצים לשאול שאלות איכותיות ; אינם מתמודדים עם נושאי שוק העבודה ; אינם עוסקים באופן פעיל בבעיות אקולוגיות, שמסכנות את כל התחזיות "הטובות" של העתידנים ; מוטרדים מעט מדילמות אזרחיות, כמו מה יהיה עתידה הגיאו - פוליטי של מדינת ישראל בסיבוך מול הפלסטינים ; נמנעים מטיפול בבניית אישיותם כאנשים טובים ואמפאתיים, המקבלים את עצמם ואת הזולת ולא ניזונים משנאה ; אפילו למידה מקוונת אינה שגורה אצלם – הם התרגלו שיאכילו אותם בכפית . עשרות שנים לא התקיים אצלנו דיון נרחב ומעמיק מה צריך ללמד וללמוד בבית הספר, ואיך . איננו עוסקים במטרות החינוך – מי בכלל זוכר שיש 11 כאלה בחוק חינוך ממלכתי ? – וכל שר מביא עמו אג'נדה שונה . אין פלא אפוא, שרק מעט אנשים בעלי אופציות תעסוקתיות חלופיות הולכים להיות מורים, ואין פלא בכך שרבים פורשים מן ההוראה לאחר שנים ספורות . בית הספר אינו המקום שבו אנשים מבוגרים מפתחים את כישוריהם ומממשים את ייעודם . הרוב הם טכנאים להעברת ידע, שבהגדרה הוא כבר במידה רבה לא עדכני,
|
|