|
|
עמוד:14
עוד הרבה לפני לידתו מוטלות על כתפי הילד העתיד לבוא משאלות וציפיות רבות, לחלקן ההורה מודע, אך רובן הגדול בלתי מודעות . אמנם ברמה המודעת מבטא ההורה כמיהה מסוימת, אך בפועל מתרחש ממש ההפך . לא פעם אנו שומעים הורים אומרים : "אני אעשה כל מאמץ שמערכת היחסים שלי עם ילדי תהיה שונה מהאופן שבו גידלו אותי וממערכת היחסים שלי עם הוריי . " אך לעתים קרובות מאוד, התרחיש במציאות שונה לגמרי מכוונותיהם המקוריות, וכמו בטרגדיה היוונית, הגורל כאילו מוכתב מראש והתסריט של מערכת היחסים של ההורה עם הוריו שלו משוחזר . "כל כך כעסתי על אמא שהייתה מכריחה אותי לעשות שיעורים גם בשעות המאוחרות של הלילה, כדי שאהיה הילדה המצטיינת שלה, והבטחתי לעצמי שאני לא 'אשב' על הילדים ואתן להם חופש . פתאום אני מבחינה שאני מוודאת שהם הכינו שיעורים, שאני בודקת איתם כל ערב את הילקוט ושאכפת לי מאוד שיצטיינו בלימודים . אני אומרת לעצמי, 'מה את עושה ? את בדיוק כמו אמא שלך', אבל אני לא יכולה להרפות מזה . " בדוגמה שנתתי אנחנו מזהים רצף ברור הנמתח מעת היותה של האם ילדה מול אִמהּאל עמדתה כאם ילדיה, אך במקרים רבים המציאות מתעתעת והשחזור מדור לדור איננו ישיר וגלוי כל כך . למשל, הגיע אליי לטיפול אב שגדל בעוני רב ועבד מגיל צעיר מאוד . הוריו נעדרו שעות רבות מהבית כדי לפרנס את ילדיהם בדוחק, והוא הרגיש שהוא לא יכול לסמוך על הוריו ואף שעליו לדאוג להם . לעומתם הוא גידל את ילדיו ברווחה כלכלית, ולתפיסתו נתן להם את האפשרות לעשות כל מה שהם רוצים . הוא חש שהוא נותן לילדיו ביטחון והגנה שלא עמדו לו כילד, אך במהלך הטיפול לתדהמתו נעשה מודע לכך שילדיו משדרים לו שאינם יכולים לסמוך עליו : הוא נעדר שעות רבות מהבית, ראשו ונפשו שקועים בעסק שלו . הוא מצא את עצמו ניצב בשביל ילדיו במקום שהוריו היו בשבילו . 14 | צ'לה בניה
|
|