|
|
עמוד:12
12 מ ו מ ח י ת ב ס פ ו נ ג 'ו ל ו ג י ה אישית עם המשורר התגלה שההשראה לשיר באה מנאומה של הפמיניסטית השחורה אודרי לורד ( Audre Lorde ) בכנס פמיניסטי, שבו פנתה אל קהל הנשים הנוכחות ושאלה בהתרסה : "כיצד אתן מתמודדות עם העובדה שבזמן שאתן נמצאות בכנסים על תאוריה פמיניסטית, הנשים המנקות את בתיכן ומשגיחות על ילדיכן הן ברובן נשים עניות וכהות עור ? " ( לורד, 2007 ) . הטענה הנוקבת של אודרי לורד מעלה הן את סוגיית ההכפפה בתוך המגדר, בין נשים לבין עצמן, הן את חולשת האקדמיה היודעת להמשיג סוגיות של דיכוי, אך אין לאל ידה לתת להן תוקף מעשי בחיים עצמם . רחלי סעיד מטעימה דגש נוסף מתוך השיר . לדבריה, השיר איננו כתב אישום כלפי הפרופסורית למגדר, אלא "מבט כואב על הפער, על העובדה שידיה המנקות של האמא נעלמות מנרטיב ההצלחה", אף על פי שגם לה יש חלק בהישגים האקדמיים, לפחות בעקיפין, אלא שהיא "נושלה מהזכות לנסות ולהגיע אליהם בעצמה" ( סעיד, 2019 ) . גם שירה האוטוביוגרפי של יודית שחר ( ילידת 1959 ) , "תחרה צהובה", מעיד באופן נוקב ואירוני על הסוגיות הללו ( שחר, ,2009 72 - 73 ) : תַּחֲרָה צְהֻבָּה זֶה הָיָה לִפְנֵי עֶשְׂרִים וּמַשֶּׁהוּ שָׁנָה . הֵם גָּרוּ בְּבֵית אֶבֶן יְרוּשַׁלְמִי מְרֻבֶּה חֲדָרִים אֲנִי הִשְׁלַמְתִּי בַּגְרוּת בִּמְכִינָה לִסְטוּדֶנְטִים טְעוּנֵי טִפּוּחַ, שָׁנָה ב', הִיא הָיְתָה דּוֹקְטוֹר, בַּעֲלָהּ פְּרוֹפֵסוֹר בַּעַל שֵׁם, בְּנָם רָזֶה וְחִוֵּר הָיָה נוֹהֵג לְהִתְגַּנֵּב מֵאֲחוֹרַי בְּמַפְתִּיעַ וּלְהִתְנַשֵּׁם . הִיא הָיְתָה רוֹכֶנֶת עַל הַפְּסַנְתֵּר בַּחֲדַר הַנְּגִינָה צִלְלֵי הָעֵצִים בַּגִּנָּה הָיוּ שׁוֹטְפִים וְנָעִים עִם הַצְּלִילִים
|
|