|
|
עמוד:4
4 על טבע האדם 9 וכמו שהראו ג’ון מֶיינרד סמית וג’ורג’ ר . פְּרַייס במאמראת עצמו . 10 התפיסה החדשה של הברירה הטבעית כתהליך הנשלט על אלגנטי, ידי ה”אסטרטגיות” המשכפלות של גֵנים מאפשרת את החלת עקרונות תורת המשחקים על התחרות הגנטית, מה שבתורו מספק פתרון מסודר ונקי לבעיה מפורסמת אחרת — זו של התוקפנות, שדרווין הבחין בה 11 על יסוד ההנחות האלה, אפשר וקונרד לורֶנץ הסביר אותה בפרוטרוט . לפרש את עונת הייחום של הצבאים כ”אסטרטגיה יציבה מבחינה אבולוציונית” : שיטה המאפשרת לגֵנים של צבאים מיוחמים לשכפל את עצמם תוך שהיא מספקת לגֵנים של הצְבִיּוֹת את התשואה הטובה ביותר עבור ההשקעה הרבייתית שלהן . לגישה הזאת, שכלליה התיאורטיים 12 הייתה חשיבות מכרעת, בהראותה שעשוי הוצגו בידי רוברט אקסלרוד, להיות יתרון אבולוציוני בשיתוף פעולה אלטרואיסטי הדדי, אפילו כאשר הפרט איננו חלק מברירת שארים ( kin selection ) — כפי שקורה, לדוגמה, כשנקבות העטלף חולקות את שלל הדם שלהן עם נקבות אחרות במושבה שלא נחלו הצלחה במצוד הלילי . הגישה הזאת גם הציעה תיאוריה מקיפה של “אלטרואיזם”, המסבירה, לפי התומכים בה, לא רק את ההקרבה העצמית הנחושה של הנמלה החיילת אלא גם את 13 בקיצור, נראה שהתקדמנו מסירות הנפש ההרואית של הלוחם האנושי . בצעד אחד לקראת הוכחת טענתו של דרווין שהחוש המוסרי הוא המשך רציף לאינסטינקטים החברתיים של מינים אחרים . לגישה הגנטית לא חסרו מבקרים . חסידי “הברירה הקבוצתית” ( group selection ) טענו שאם ברצוננו להסביר התנהגות חברתית מורכבת כמו ההגבלה העצמית של אוכלוסיות ותבניות הפיזור של 14 עדרים, הברירה חייבת להתרחש ברמות גבוהות יותר מרמת הגֵן . אחרים היו ספקניים ביחס להנחה שמעברים בקנה מידה קטן עשויים להוביל, באמצעות שרשרת שינויים, מן ההתנהגות החברתית של בעלי חיים להתנהגות החברתית של בני אדם . בקבוצה זו בלט במיוחד נעם חומסקי, שטען כי רכישת השפה היא עניין של “הכול או לא כלום”, הכרוך ברכישת יכולת מונחית-כללים ויצירתית החורגת מיצירת 15 חומסקיאני יזלזל בניסיונותקשרים סינגולריים בין מילים לדברים . לייחס שפה לבעלי חיים — לדוגמה, לשימפנזים ולדולפינים — שהתקבלו פעם בהתלהבות רבתי כהוכחה לדמיון ביניהם ובין בני
|
|