|
|
עמוד:2
2 על טבע האדם גם לתכונות האנושיות האציליות ביותר יש יסוד ביולוגי — או כך לפחות נדמה . ההקרבה העצמית הגורמת לאישה להשליך הכל הצדה לטובת ילדיה, האומץ המאפשר לבני אדם לשאת את הסכנות והקשיים הגדולים ביותר למען דבר-מה שהם מוקירים, אפילו מידות טובות כמו מתינות וצדק, התובעות מאתנו לכבוש את תשוקותינו — רבים סבורים שלכל התכונות האלה יש מקבילות בקרב בעלי חיים במדרג נמוך יותר ושהן מצריכות הסבר אחד ויחיד, שאפשר להחילו על כל המינים . החיבה האישית הוכנסה לתחום הביולוגיה, תחילה דרך תיאוריית הליבידו המטפורית עד מאוד של פרויד, שדי נזנחה היום, ומאוחר יותר באמצעות תיאוריית ההתקשרות ( attachment theory ) של ג’ון בּוֹלְבּי, שלדידו ההסבר ( החלקי, לפחות ) לאהבה, אבדן ואֵבל נעוץ בהיותם 1 כפסיכיאטר, תוצרים פילוגנטיים של הצורך שלנו ב”בסיס בטוח” . בולבי היה מודע מאוד לכך שבני אדם לא רק נוחלים את יכולותיהם הרגשיות בהורשה, אלא גם מסגלים ומזקקים אותן . ואף על פי כן, הוא תיאר אהבה, צער ואבל כתהליכים ביולוגיים וטען ש”הקשר של הילד אל אמו הוא הגרסה האנושית להתנהגות שנצפתה בשכיחות גבוהה אצל 2 מינים רבים אחרים של בעלי חיים” . בהציבו את ההתנהגות הזאת בהקשר האתולוגי שלה, היה בכוחו של בולבי לספק הסבר הרבה יותר מתקבל על הדעת להתקשרויות הראשוניות שלנו מזה שנתנו פרויד וממשיכי דרכו . הוא טען שאת החיבות האישיות שלנו צריך להסביר במונחי התפקיד שהן ממלאות ב”סביבת ההסתגלות האבולוציונית” שלנו, וכי אין לנסח את ההסבר במושגים המצביעים על איזו חלוקה אונטולוגית רדיקלית בינינו ובין שאר היונקים . גילוי ההורמון אוקסיטוצין, והשפעתו על יצירת יחסי חיבה בקרב בעלי חיים ממינים רבים, סיפק תימוכין נוספים לדעה שניתן להבין ולהסביר התקשרות מבלי להתייחס לסיפורים שאנחנו, בני האדם, נוטים לקשטה בהם . כשדרווין ואלפרד ר . ואלאס עלו לראשונה על הרעיון של הברירה הטבעית, צצה השאלה האם הפער שנוצר בין בני האדם ובין בעלי חיים “נחותים” יותר כתוצאה מן המאפיינים ה”גבוהים יותר” הרבים שלנו — מוסריות, תודעה עצמית, סימבוליזם, אמנות והרגשות הבין- אישיים — אינו גדול מכפי שיהיה בכוחו של רעיון זה להסביר . ואלאס
|
|