|
|
עמוד:12
12 אייל דותן שכן יש לה מקום, ואנחנו אנשים מסודרים, ולפעמים היא גורמת צרות רבות, אך בתמונה הכללית היא זניחה לחלוטין ; מצד שני, לוקרטיוס האטומיסט, תלמידו של אפיקורוס, האמין שהמקרי הוא הניצוץ שהתחיל הכול, ומה שמאפשר את הכול, כל יום, שעה שעה . לכל אטום בקוסמוס, כך כתב בפואמה הנצחית שלו על טבע היקום , יש את הרגע שבו הוא סוטה ממסלולו, בלי להודיע מראש, בלי שהוא עצמו יודע מזה . וכנגד אריסטו שהיה פוטר את הסטייה הזאת כתאונה סתמית, גורס לוקרטיוס שבתנודה הזאת גלום סוד ההוויה, לא פחות, כי בלעדיה האטומים לא היו נפגשים זה עם זה ויוצרים את התרכובות שמהן בנוי הכול . העולם העתיק האמין בסוגים שונים של גורל . בפרק השני אתייחס ל״פגישה בסמארה״, משל המופיע בתרבויות שונות, שבו נתקל משרת במוות מחופש לאישה בשוק, ובורח ממנו לקצה העולם, רק כדי לפגוש בו שם . הטקסט ממחיש את הגיון הגורל, שדווקא בהימלטנו ממנו אנו מביאים על עצמנו את מה שנקבע מראש . אך זהו לא רק משל פילוסופי, אלא גם טקסט ספרותי שלפואטיקה שלו יש חלק באפקטיביות הרבה שלו ובקנוניות שלו . אחריו יגיע דיון בפתיחה של מגנוליה , סרטו עטור הפרסים של פול תומאס אנדרסון . זהו קטע הממחיז מקרה אמיתי ביזארי שאירע ברינו שבנבדה, וכרוך בעימות כפול ופטלי בין דילר שהוא גם צוללן חובב למהמר שהוא גם טייס חובב . כיצד צירוף מקרים ממשי לכל דבר, נדיר ככל שיהיה, גורם לחדירת הבדיון לתוך החיים ? זו השאלה שתעמוד במרכז הפרק הקצר ״ ( אי ) צדק פואטי״ . בפרק "סערה", העוסק בספר יונה, מובא סיפור בריחתו של הנביא על אונייה תרשישה - ללא ספק אחד השיאים של ספרות המערב . הדיון יתמקד בסצנה אחת מתוך הסיפור, שבה הספנים מטילים גורל כדי לראות מי אשם בסערה שמאיימת להטביעם . יונה עולה שם בגורל והם נאלצים לזורקו הימה . מה שנראה בהתחלה כעוד מפגן אחד מני רבים של כוחו האבסולוטי של אלוהים ( זימון
|
|