|
|
עמוד:12
21׀ חוכמת ההליכה עוד בטרם חשב מישהו על האימפריה הרומית, ערים שעוצבו על ידי מאות שנות כיבוש, מסורת וקדמה ; והם באו מאזורים כפריים שבהם התפתחה ראשית החקלאות של האנושות . בּת'אני בֶּל, כתבת בי-בי-סי, חיכתה לסיפור הזה חודשים, עד סוף אוגוסט ותחילת ספטמבר 2015 . היא דיווחה על משבר ההגירה בשעה שגל אחר גל של פליטי מלחמה סורים שטף את תחנת הרכבת בבודפשט, הונגריה, בתקווה לחצות את הגבול לאוסטריה . יחד עם עיתונאים מ"הגַרדיאן", ה"ניו יורק טיימס", "לה-מוֹנד", "דוֹיטשֶה צַייטוּנג" ומכתבי עת מכל רחבי העולם, היא המתינה בזמן שממשלות גרמניה, הונגריה ואוסטריה נכנעו לשנאת הזרים והתנצחו ביניהן בשאלה מה יש לעשות עם אין-ספור הפליטים שנמלטו מהמלחמה שהחריבה את מולדתם . כשהגיעה השמועה לבודפשט שגרמניה מוכנה לקבל את האנשים ולטפל בצורכיהם, חלק מהאלפים המותשים המתינו לאוטובוסים, אולם אחרים עשו מה שכל אחד מאיתנו, מיליארדי בני האנוש, היה עושה במצבם — הם קמו על רגליהם בחושך ובגשם המטפטף והתחילו ללכת . במרחק מאה ושישים קילומטרים מבודפשט הם חצו את הגבול לאוסטריה . נוסף לכתבים שחיכו בניקלסדורף, התמקמו שם גם אנשי הצלב האדום כדי לקבל את הפליטים . הם חילקו להם מזון, בגדים ומים . אך הדבר שהאנשים היו זקוקים לו יותר מכול היה נעליים . בשלב הזה, נעליהם כבר נשחקו ולא עמדו במשימה הכבירה שהוטלה עליהם . בין הראיונות עם הפליטים צילמה בֶּל את הנעליים המרופטות ורגל תותבת שנזנחה על המדרכה . עוד ערימה של נעליים שנתרמו חיכתה לרגע שבו ייעשה בה שימוש : נעלי טניס לנערים, נעלי ערב לנשים, נעלי ספורט גבוהות לילדים, מגפי גומי שחורים, מגפי גומי מנוקדים, מגפי גומי עם לבבות אדומים . עזרים שבהם אנו משתמשים כדי לנווט את דרכנו בעולם על רגלינו .
|
|