|
|
עמוד:10
עמיה ליבליך 10 לצורך איתור נשים וגברים שיצרו זוגיות בערוב ימיהם הפצתי את דבר המחקר שלי בין חבריי ומכריי ואף התקשרתי לכמה בתי דיור מוגן בניסיון להגיע לאנשים שסיפורם רלוונטי לנושא . כשקיבלתי את פרטיהם של מישהו או מישהי מתאימים, פניתי אליהם טלפונית, הסברתי במה אני מתעניינת וביקשתי לראיין אותם . לעיתים אף הזכרתי כמה מספריי שראו אור . כמעט כל האנשים שהתקשרתי אליהם הסכימו לבקשתי להתראיין, ואם סירבו, זה היה בשל בעיות בריאות או נסיעות . ברור שלפעמים לא הייתי מעודכנת בנוגע למצב הזוגיות שביקשתי לשמוע עליה . כך קרה שכאשר פניתי לאיצקו, כחצי שנה אחרי הדיווח על החברה החדשה, הוא גילה לי במבוכה שהם כבר לא יחד, "ועל זה אין לי חשק לספר לך", הוא אמר וחזר למשחק השש-בש . לרוב נסעתי אל בתי המרואיינים, בעיקר במרכז הארץ . אחדים מהם העדיפו להגיע אליי, לביתי ביפו . כל ריאיון התנהל כשיחה בלתי פורמלית, כל אחד באופן שונה במקצת, אך בכולם התרכזתי בשלושה נושאים : סיפור החיים עד הקשר הנוכחי, בדגש על הסיפור המשפחתי ; תיאור הקשר החדש, אופן התהוותו ואופיו ; ומחשבות על העתיד . אל הנושא השלישי לא תמיד הצלחתי להגיע, אם בגלל מגבלות הזמן ואם משום שלפעמים לא מצאתי דרך להכניס אותו לשיחה . כל השיחות הוקלטו ותומללו על ידי . לאט-לאט הצטברו הסיפורים . כשסיימתי להקליט בהצלחה שיחות עם 40 אנשים, חשתי שיש בידי די והותר חומר לכתיבת ספר על הנושא . מתוך מה שאספתי, בחרתי לכלול כאן את סיפוריהם של 24 מרואיינים, המכסים מרחב גדול של שונות אישית וחברתית . מבחינת הגיל, יש בספר טווח של שני עשורים וקצת — מגיל 70 ועד גיל 90 ומעלה . גם המבוגרים ביותר שראיינתי הצטיינו בצלילות גמורה, והיו נשים או גברים עצמאים ומתפקדים . רוב המספרים חיים ברשות עצמם, ומיעוטם בבתי אבות למיניהם . רובם התאלמנו או התגרשו . לחלקם הזוגיות המאוחרת היא הראשונה לאחר אובדן בן הזוג או
|
|