|
|
עמוד:11
| 11 מ וא : וצצ צמרת אהוד אולמרט היה מנהיג משימתי בעיקר בזכות החלטתו הנחושה והאמיצה להשמיד את הכור הגרעיני שהחל לקום על אדמת סוריה . נתניהו נרשם כמנהיג משימתי בזכות יצירת נורמליזציה ויחסי שלום עם מדינות המפרץ ו"אי-לחימה" עם סודן . עם זאת, הוא אינו ראש ממשלה מפיג מתח אלא אדרבה, הוא מלבה מתחים בין השבטים השונים החיים במדינת ישראל, כיוון שהשסע משרת אותו פוליטית ואישית . דוגמא מובהקת להבדל בזהות ובתפקוד של ראשי הממשלה היא העובדה שיורשו של בן-גוריון — ההרואי, הסוער והשָׂש אלי קרב מילולי — היה דווקא אשכול, שהביא עימו שיקול דעת, שקט והנמכת להבות . דוגמא נוספת היא המהפך הפוליטי : אחרי 29 שנים של ממשלות שהתבססו על תנועת העבודה ( נוסף על שליטתה בתנועה הציונית בשנים של טרום-מדינה ) , הציבור מאס במפלגות השמאל והעלה לשלטון את בגין והליכוד . בעקבות האכזבה מיורשו האפור של בגין — שמיר, שבמידה רבה גדם וקטם כל שביב תקווה לקידום תהליך השלום — נבחר ב- 1992 יצחק רבין, והגלגל התהפך בחזרה, בציפייה למשהו אחר . ועם כל השינויים, דברים מהותיים רבים נשארו כשהיו — ובראשם שיטת הבחירות הרב-מפלגתית, וההכרח לשלם למפלגות קטנות ולמגזריות תשלומים גבוהים כדי להקים קואליציה . שום מפלגה לא זכתה עד היום ביותר ממחצית קולות המצביעים ( אם כי מפא"י התקרבה לכך בבחירות 1969 עם 56 מנדטים ) . ראשי הממשלה של ישראל צמחו על קרקעות שונות והגיעו מרקעים שונים . חצי מהם נולדו בחו"ל, וחצי בארץ ( אם עושים "הנחה" לפרס, שעלה לארץ בגיל 11 והתבגר כאן ) . חלקם צמחו בבתים מבוססים,
|
|