|
|
עמוד:10
10 פתח דבר כתב דווקא בעברית, במה האמין, מה רצה להשיג, מיהו בכלל היה, האם היה ציוני, את מי אהב, את מי שנא, מדוע עזב את ארץ ישראל לאחר כשנה, האם ראה בעצמו נביא, למה איחד את הברית החדשה עם התנ"ך, מדוע גינא עזבה את בארט, האם אורניק היה משוגע, למה ויכרט כתב ביידיש, מה היה עולה בגורלו של מיכאל רוסט אילו השלים פוגל את הרומן, מה המשמעות של בימת השטן, מדוע המתורגמן שב ומזכיר את עשר אצבעותיו, באיזו דרך שבה אדלר את לבה של רחל פורטוגל, למה השופט קראפט חדל ממלאכתו, כיצד טעות קטנה של האינג'ניר משנה סדרי עולם, ומדוע, לכל הרוחות, נשאר רודולף גורדוייל המסכן בקשר מחריד כל כך . תשובות לשאלות אלו ולרבות נוספות יזכו למענה . ככל שנתקדם העין תתרגל לאפלה והאוזן לדממה — ושם, עולם ומלואו . עולמו החבוי והנסתר של דוד פוגל . עולם שבו גם לך, כך מתברר, יש תפקיד . * * * מחקר זה מציע קריאה ביצירות הפרוזה של הסופר דוד פוגל תוך התבססות על מושג האחֵר ממשנתו האתית של ההוגה עמנואל לוינס . המחקר טוען לזיקה ישירה בין יצירותיו של פוגל לבין הנסיבות שבהקשרן נוצרו, היינו — הנסיבות ההיסטוריות והלך הרוח החברתי-פוליטי-פילוסופי ששררו ביבשת אירופה בעשורים הראשונים של המאה העשרים, ובמיוחד בתקופה שבין שתי מלחמות העולם . המחקר מראה את האופנים השונים שבהם מגיבות יצירות אלה למשבר מפנה המאה התשע-עשרה- עשרים, שהתעצם והגיע לשיאו במלחמת העולם השנייה, וטוען כי הטקסטים של פוגל מתפעלים תובנה טרגית, ושהבדיון שהם מציגים הוא למעשה תמונת מצב מציאותית ומאיימת של זמן מסוים ותקופה מסוימת, וככל טקסט ביקורתי הם מזמינים פעולת תיקון . גורלה של פעולת התיקון הזאת, כשם שמציג המחקר, נחרץ לשלילה בגוף הטקסט עצמו, שכן אף אחד מגיבוריו של פוגל אינו עומד בתביעות לאחריות כלפי האחר, ועל כן גם הפתרון הרדיקלי בנוסח לוינס דינו להיכשל במסגרת הסיפורית, ולמעשה, מופנה לקורא . המהלך המרכזי יציג אפוא כיצד הטקסטים של פוגל מציעים קריאה אתית לא בהיענותם לעקרונותיו של לוינס — בתוכניהם ובמהלכם — אלא דווקא בהצגת יחסי האלימות, האגואיזם, וההתעמרות באחר בצורה כה קיצונית, עד שהיא מעוררת את הקורא לראות בטקסט ייצוג רדיקלי, ביקורתי, פרודי, ודורשת ממנו להציע קריאה אתית, ש"תתנגד" להתרחשות בטקסט, ותקרא אותו כקורא "דרשני", במשמעות האתית שמציע לוינס . נושא המחקר הוא אפוא חיי היום-יום הנורמטיביים המיוצגים ביצירותיו של פוגל, הנחרבים בידי אקט גשמי של חציית גבולות מוסריים . מתוך כך מתבהרת העובדה כי הבחירה של פוגל לסיים את יצירותיו, בהיבט העלילתי, בהתרחשויות טרגיות, אכן ממחישה, כפי שהמחקר טוען, את הפוטנציאל ההרסני המתקיים במציאות המתוארת .
|
|