|
|
עמוד:10
10 | דקדוק עברי באשכנז בר אשית העת החדשה המובהקים היה זעום . מאמצע המאה הי"ז עד אמצע המאה הי"ח חל בעניין זה שינוי, שקשור גם להגירה מוגברת מפולין ומליטא, שהביאה איתה חכמים רבים 13 בתוך כך חלה תנופה בהתפתחות בתי הדפוס העבריים בממלכה ותלמידיהם עימם . 14 הגרמנית, והיא נעשתה למרכז העיקרי של הדפוס העברי באירופה . בשנים האלה פעלו במערב אירופה ובמרכזה חכמים בעלי שם, שהטביעו את חותמם על המסורת היהודית לדורותיה : ר' יאיר חיים בכרך ( 1638 - 1710 ) , בעל שו"ת "חוות יאיר" ( שימש ברבנות בקובלנץ, במיינץ ובווֹרמס ) ; ר' יעקב ריישר ( 1661 - 1733 ) , מחברם של כמה ספרי הלכה, שכיהן ברבנות בכמה קהילות בפולין, בגרמניה ובצרפת ; ר' דוד אופנהיים ( 1664 - 1736 ) , שכיהן ברבנות בניקלשברג ובפראג, ולאחר מכן היה רבהּ של מוראביה כולה, עסקן ידוע ואספן ספרים נלהב ; ר' יהושע פאלק ( 1680 - 1756 ) , רבן של לבוב, ברלין ופרנקפורט ובעל החיבור "פני יהושע" על התלמוד ; ר' נתנאל וייל ( 1687 - 1769 ) , איש פראג, בעל החיבור ההלכתי "קרבן נתנאל" ; ר' יהונתן אייבשיץ ( 1690 - 1764 ) , רבן של אלטונה, המבורג וונדסבק ומחברם של ספרי הלכה ודרשות ; ר' אריה לייב גינצברג ( 1695 - 1785 ) , רבהּ של מץ שבצרפת ובעל "שאגת אריה" ; ר' יעקב עמדן ( 1698 - 1776 ) , המכונה יעב"ץ, בנו של הפוסק הידוע ר' צבי אשכנזי ( 1658 - 1718 ) , אשר חי באמדן ובאלטונה, וחיבר ספר שאלות ותשובות ועוד חיבורים רבים ; ר' דוד פרנקל ( 1707 - 1762 ) , רבהּ של דסאו ומחבר הפירוש "קרבן העדה" על התלמוד הירושלמי ; ר' יחזקאל לנדא ( 1713 - 1793 ) , רבהּ של פראג ומחבר ספר השו"ת המפורסם "נודע ביהודה" וספרים אחרים . על אף ההתעוררות הרוחנית חלה בתקופה זו נסיגה ניכרת ברמת ידיעת העברית בקרב הציבור היהודי . עדות לכך יש במסמך משנת ,1688 שֶבו התלוננו פרנסים של אחד מאיגודי בני המדינה על שלא היו מסוגלים לפענח את המכתב ששלחו אליהם פרנסי איגוד אחר, מכיוון שנכתב בעברית . גם ספרי פרוטוקולים של ארגוני בני המדינה, שנכתבו תחילה בעברית, סביב אמצע המאה הי"ח עברו במקרים רבים אל היידיש . בתקופה זו אף התרבו הספרים השייכים אל הספרות המסורתית, כגון 15 סידורים, שנדפסו בתרגום ליידיש . באותו הזמן קמה בציבור הנוצרי באירופה תנועה שקראה להשתחררות מן 13 ברויאר, יהודי גרמניה, עמ' 189 . 14 שם, עמ' 200 . 15 ברויאר, יהודי גרמניה, עמ' 197 - 198 . היידיש הייתה הלשון המדוברת העיקרית בפי היהודים ברחבי אירופה, וזה היה אחד הגורמים העיקריים לפירוד החברתי של היהודים מן החברה הסובבת אותם ( כ"ץ, מסורת ומשבר, עמ' 22 ) .
|
|