|
|
עמוד:11
11 תלושות ומורדות לא עלתה לארץ ישראל אלא נשארה באירופה . אלישבע ובארון , לעומת זאת , שהיו צעירות משפירא בעשר שנים , משתייכות באופן מובהק לדור הסופרים השני ; הן מושפעות מכתיבתם של 6 בשונהשופמן וגנסין — בארון ) שופמן ( ואלישבע ) שופמן וגנסין ( . משפירא , הן פעלו בליטא ) בארון ( ובמוסקבה ) אלישבע ( , ואחר כך במרכז הספרותי שבארץ ישראל . הכללתה של אלישבע ז ' ירקובה – ביחובסקי הלא – יהודייה ) פרבוסלבית ( יחד עם חוה שפירא ודבורה בארון בקבוצה אחת עשויה אולי לגרום ל " הרמת גבה " . אלישבע , כפי שכונתה בפי הרפובליקה הספרותית בת זמנה , אמנם הייתה בעלת מטען תרבותי שונה מזה של שפירא ובארון , ולכן ניכרים כמה הבדלים ברורים מבחינת התכנים והחומרים בין כתיבתה ובין כתיבתן . עם זאת אלישבע נטלה חלק בהווי התרבותי של הצעירים היהודיים ברוסיה של ראשית המאה ה – 20 — היא הצטרפה לחוג " שפת חובבי עבר ", והסתובבה בחברתם של צעירים יהודים שאותם היטיבה לתאר בכמה מסיפוריה . כל זאת , כמובן , בנוסף לאקלים התרבותי הכלל – רוסי שמתוכו יצרו שלוש הכותבות . יתרה מזאת , לאלישבע ולשתי הכותבות האחרות משותפות החוויה וההתנסות הנשית הייחודית : הן כנשים שיצרו באותה מציאות חברתית קונקרטית ותיארו את שחרור הנשים ברוסיה , והן מעצם החוויה המשותפת לנשים בכל החברות הפטריארכאליות — חוויה נשית החוצה מגזרים , תרבויות ומעמדות . 2 . הקול הכפול בכתיבת הנשים ספר זה עוקב אחר הפרוזה של הכותבות משתי פרספקטיבות מקבילות : מהפרספקטיבה של ההיסטוריוגרפיה המקובלת של הספרות העברית , ומהפרספקטיבה של ביקורת כתיבת הנשים ) " gynocritics " ( המאפיינת את הגל השני של שנות ה – 70 וה – 80 באסכולה הפמיניסטית של חקר הספרות . ביקורת זו הגדירה את
|
|