|
|
עמוד:8
8 גד אלכסנדר | יקיר שושני שמריו בחמש מאות השנים האחרונות, שבהן התחוללו תמורות מרחיקות לכת במדעים, בטכנולוגיה, בצורות המשטר, בכלכלה ובמחשבה האנושית . מהם הכוחות שמנעו מבית הספר להתאים את עצמו לתמורות ולתנאים החדשים ? שאלה זו חשובה מכיוון שהתאמת בית הספר לתמורות שהוזכרו לעיל היא בעלת חשיבות מכרעת בחינוך דור העתיד, בעיצוב דמותו וערכיו ובפיתוח הפוטנציאל היצירתי שבו . פוטנציאל זה, והדרכים שבהן בית הספר יכול אולי להמריצו ולטפחו הם נושאו העיקרי של הספר שלפניכם . ספרים רבים נכתבו על היצירתיות ועל היותה סגולה אנושית מיוחדת . רובם מסתיימים בהמלצות על דרכים לטיפוח היצירתיות הנגזרות מתפיסתו של הכותב או מהגדרותיו את המושג . כמעט כל תפיסה של יצירתיות מושתתת על הנחות בנוגע לתנאים האידיאליים שבהם היא תוכל לפרוח ולהתעצם, ולעתים נדירות יותר גם על מחקר ועל בדיקות אמפיריות המפרטות כיצד מתגלה היצירתיות בהקשרים שונים . מיעוטם של הספרים והמאמרים העוסקים ביצירתיות דן גם בסוגיית תפקידיו האפשריים של בית הספר בטיפוחה, אם כי רבים מאלו שמביעים עמדה בעניין זה חוששים שההתנסות במוסדות החינוך והאקלים השולט בהם כיום הם בעיקר גורמים הבולמים ומעכבים את הלומדים בהם מלבטא את היצירתיות שלהם . גישתנו העקרונית בספר הזה היא שבית הספר היסודי והתיכון אינם חייבים לדכא את גילויי היצירתיות של התלמידים והמורים . אנו מעזים להציע שדרך שינוי של כמה הבנות וריסון עמדות ופרקטיקות חינוך המונעות חשיבה ולמידה יצירתית נוכל להיות עדים לגילויי יצירתיות בכיתות הלימוד הרגילות . אנו מודעים לכך שגישה זו נוגדת גישות לעומתיות וחתרניות, שחוקרי יצירתיות לא מעטים מחזיקים בהן . חוקרים אלו מאשימים את בית הספר בחטאים ובמחדלים רבים, וכורכים את ההצלחות של יוצרים ושל אנשים מוכשרים במיוחד ביכולתם לפעול כנגד בית הספר או מחוצה לו .
|
|