|
|
עמוד:12
להניח שאתגרי השליטה העצמית שלהם היו פחות קשים . בימי הביניים, רוב בני האדם היו איכרים שעבדו ימים ארוכים ומשמימים בשדות, לעתים קרובות בלוויית כמויות לא מבוטלות של בירה . הם לא ארבו להזדמנויות קידום בעבודה ולא ניסו לטפס במעלה הסולם החברתי, ולפיכך לא היו להם תמריצים לשקדנות ( וגם לא נדרשו במיוחד להישאר פיכחים ) . הכפרים שחיו בהם לא הציעו הרבה פיתויים מלבד אלכוהול, מין, או פשוט בטלה . לרוב הם עבדו כיאות לא מתוך להט להשיג שלמות אנושית אלא מתוך רצון להימנע מחרפה ציבורית . בכנסייה הקתולית של ימי הביניים הישועה נקשרה להשתייכות לקבוצה ולקיום הטקסים המקובלים יותר מאשר לגילויים הרואיים של כוח רצון . אבל במהלך המאה התשע ‑ עשרה, כשהאיכרים עברו לערים מתועשות, הם השתחררו מההגבלות של הכנסייה הכפרית, מהלחצים החברתיים ומשליטתן של האמונות הרווחות . עוד קודם לכן, הרפורמציה הפרוטסטנטית הפכה את הדת לאינדיבידואליסטית יותר, והנאורות החלישה את האמונה בדוֹגמוֹת מסוגים שונים . הוויקטוריאנים ראו את עצמם כאנשים שחיים בתקופת מעבר, שבה התפוגגו הוודאויות המוסריות והמוסדות הנוקשים של אירופה הימיביניימית . נושא דיון פופולרי בתקופה זו היה אם המוסר יכול להמשיך להתקיים בלא הדת . ויקטוריאנים רבים התחילו לפקפק בעקרונות הדת מטעמים תאולוגיים, אבל המשיכו להעמיד פני מאמינים נאמנים מפני 4 בימינו קל ללעוגשחשבו שחובתם הציבורית היא לשמר את כללי המוסר . לצביעות ולהתחסדות שלהם, כמו למשל לחצאיות הקטנות שהם הלבישו על רגלי שולחנות ‑ כי אסור ששום קרסול ייראה ! אסור לעורר את היצר ! אם תקראו את הדרשות הכנות שלהם על אלוהים ועל חובותיהם של בני אדם, או את התאוריות המטורללות שלהם על מין, תבינו מדוע אנשים בעידן ההוא חיפשו מפלט בפילוסופיה של אוסקר ויילד : "אני יכול לעמוד בכל דבר ‑ למעט בפיתוי . " אבל בהתחשב בפיתויים החדשים שזומנו להם, החיפוש אחר מקורות חוזק חדשים לא נראה ביטוי של חרדה מופרזת . נוכח ההידרדרות המוסרית והפתולוגיות החברתיות, הוויקטוריאנים המודאגים חיפשו משהו מוחשי יותר מחסד אלוהי ‑ מקור חוזק פנימי שיגן אפילו על אתאיסטים . הם התחילו להשתמש במונח "כוח הרצון" בשל האמונה העממית שחוזק כזה אכן נובע מכוח פנימי כלשהו, בדומה לכוח הקיטור שהניע את המהפכה התעשייתית . בניסיון להגביר את כוח הרצון שלהם אימצו 12 כוח הרצוןכוח הרצון
|
|