|
|
עמוד:9
9 מבוא : השואה ואנחנו בתאטרון הישראלי כמעין כמוסת זמן שמשקפת דיאלוג מורכב בין מבטים שונים, לעתים מנוגדים, על השואה — מבטים שהם עצמם תוצרים של התקופה המסוימת שבה נכתב או הוצג המחזה, אבל גם של תקופות ומבטים ששייכים לכאורה לתקופות קודמות . ניתוח מורכב זה מחייב תפיסה בין-תחומית שנותנת מקום גם למתודה ההיסטורית, כלומר לדגש על ההתפתחות הלינארית וההקשרים ההיסטוריים של המבטים המשתנים על השואה, וגם למתודה הסוציולוגית, הנוטה להתמקד בתופעה אחת בהקשריה התאורטיים והחברתיים התרבותיים . ניסיון ההתמודדות עם אתגר מורכב זה בא לידי ביטוי גם באופן שבו בנינו קובץ זה . עם עמיתנו אריק כוכבי, העומד בראש המרכז הבין-לאומי לחקר השואה והוראתה ע"ש ויס - לבנת, גיבשנו רשימה של חוקרות וחוקרים שמייצגים תחומי דעת שונים ונקודות מבט מגוונות : היסטוריונים וחוקרי תרבות, חוקרי תאטרון וחוקרי הגות, חוקרים שעיקר עניינם בתופעה או בתקופה מסוימת, וזה להם המפגש המחקרי הראשון עם תחום התאטרון, וחוקרים שעיקר עניינם בתחום התאטרון והבמה אבל כמעט לא חקרו את הסוגיה של תודעת השואה בישראל . לאחר השלב הראשוני של כתיבת הצעות מחקר גיבשנו קבוצה מגוונת ורב-תחומית של 23 חוקרות וחוקרים . הקבוצה נפגשה בחודש יוני 2020 לסדנת מחקר של משובים הדדיים על הצעות המחקר של המשתתפים . הדגש בה היה על מפגשים בקבוצות קטנות בין חוקרות לחוקרים משדות חקר ותחומים שונים, בתקווה להזנה הדדית ולהפניית תשומת הלב למגוון רחב של אפשרויות ניתוח ונקודות מבט מחקריות . נוסף על הכותבות והכותבים בקובץ זה השתתפו בסדנה גם חוקרות וחוקרים בכירים שהציגו נקודת מבט מחקרית רחבה ותרמו מאוד לדיונים . שמותיהם לפי סדר הא"ב הם : יעל דר, דן לאור, משה צוקרמן ואורית רוזין . המאמרים המקובצים כאן משקפים את תרומתם העצומה לקובץ, ואנו אסירי תודה להם על כך . על יסוד האמור לעיל, אנו מציעים לראות בקובץ זה מכלול שעיקר עניינו בניתוח מחזות שואה לצורך לימוד והבנה של האופנים השונים והמורכבים שהחברה הישראלית מבינה ומגדירה את עצמה . חלוקת המאמרים לפי שערים משקפת כוונה זו . בשני השערים הראשונים ( 'מבטים מוקדמים' ו'דפוסים מתמשכים ומשתנים' ) בוחנים מחברי המאמרים מאפיינים מרכזיים של זיכרון השואה בתהליך התגבשותו כמסמן מרכזי של ה'אנחנו' הישראלי . בשני השערים שאחריהם ( 'מבטים ביקורתיים' ו'מבטים מהשוליים' ) מתמקדים המחברים בדפוסים שהם סוג של תוצאה או תגובה לתהליך המתמשך ומתעצם של הפיכת זיכרון השואה למסמן מרכזי של הקולקטיב הישראלי . בשער האחרון ( 'מבטים דרך מטפחת : מבטים מתורגמים' ) כלולים מאמרים בהם מבקשים מחבריהם לבחון את המבטים הישראליים על השואה בהשוואה לאלה של חברות אחרות . הם מתמקדים באופן שבו מחזות שואה שנכתבו והוצגו בארצות אחרות עברו תהליך של 'תרגום' לדפוסים הישראליים . כל השערים מייצגים נקודות מבט שונות על האופן שבו מחזות שואה עשויים ללמד על הגדרות ה'אנחנו' הכלל-ישראלי, ועל סימון הגבולות החיצוניים והפנימיים בחברה
|
|