|
|
עמוד:11
11 על פני האדמה לא היה בר - קיימא במהותו . אבל עכשיו, כשאנחנו יודעים זאת, עומדת בפנינו הבחירה . נוכל להמשיך ולחיות את חיינו, לגדל את משפחותינו, לעסוק בשלל ענייני החברה המודרנית, ולבחור להתעלם מהאסון המתקרב ובא . לחלופין, נוכל להשתנות . בחירה זו רחוקה מלהיות מובנת מאליה . בסופו של דבר, אין מעשה אנושי מלדבוק בחוזקה במה שאנחנו מכירים ולזלזל או לפחד ממה שאיננו מכירים . בכל בוקר, הדבר הראשון שהיו אנשי פריפיאט רואים כשהסיטו את וילונות דירתם היה תחנת הכוח הגרעינית הענקית שהייתה עתידה להרוס את חייהם ביום מן הימים . מרבית התושבים עבדו שם . מחייתם של האחרים הייתה תלויה במי שעבדו שם . רבים היו יכולים להבין את הסכנות הגלומות בקרבה גדולה כל כך לתחנה, ועם זאת, ספק אם מי מהם היה בוחר להשבית את פעולתם של הכורים . צ'רנוביל אפשרה להם ליהנות ממוצר יקר - ערך זה — חיים נוחים . עכשיו, כולנו אנשי פריפיאט . אנחנו חיים את חיינו הנוחים בצלו של אסון מעשה ידינו, אסון שנגרם על ידי אותם הדברים ממש, שבזכותם אנחנו נהנים מחיינו הנוחים . טבעי למדי להמשיך באותה הדרך כל עוד אין סיבה משכנעת לפעול אחרת, וכל עוד אין תכנית חלופית טובה במיוחד . זה מה שגרם לי לכתוב את הספר הזה . העולם הטבעי גווע . העדויות לכך סובבות אותנו מכל עבר . זה התרחש במהלך חיי . ראיתי זאת במו עיניי . זה יוביל לחורבננו . ועם זאת, יש חלופה טובה . אנו יכולים לשנות כיוון . יש לנו עדיין זמן לכבות את הכור . ספר זה מספר את סיפורה של הטעות הזו, טעותנו הגדולה ביותר, ומסביר כיצד, אם נפעל עכשיו ממש, נוכל עדיין לתקנההּ . * הערת המערכת : אותיות מודגשות מעידות על מונח שמפורש ומבואר במילון המונחים שבנספח בסוף הספר .
|
|