|
|
עמוד:9
9 אני ( לא ) מאמין ורלו תוך כדי הדגשת הקשר האימננטיהאינדיבידואל כמי שאחראי לג שהלכו והתפתחו לאורך תקופה מאוד,לאל . כיוונים אלויחידבין ה ארוכה הבשילו, במאה הראשונה לספירה, בקבוצות שמתוכן צמחו היהדות הרבנית והנצרות . שתי הדתות החדשות צמחו באותו קונטקסט היסטורי ובתגובה ות התפתחו כתשובה וכתגובהלאותם התרחשויות וגירויים . שתי הדת אלוןפוליטי, וצמחו בי - לתחושה של חוסר אונים ואיבוד מרכז רוחני בשוליים . מייסדי שתי הדתות רצו להסביר אתנמצאושהיו נטולי כוח ו המציאות שנוצרה תוך כדי קריאה חדשנית של המקורות ההתגלותיים, רחק ממוקדיהובאמצעות כך, לתת תקווה לעתיד טוב יותר . הן התפתחו ללא,תחו מנגנונים שאפשרו יצירת זהות קולקטיביתיח והשררה ופוהכ צורך במרכז פוליטי או רוחני . , במאה הרביעית, הנצרותןהמקום לדון בהזהמסיבות שאין התחברה עם מוקדי השלטון הפוליטיים באימפריה הרומית וכפי שניתן צלחתה הגדולה טמונהלראות מההיסטוריה הנוצרית מאז ועד ימינו, בה - הייתה גם מפלתה . השילוב בין כוח פוליטי ארצי ודרך חיים דתית ררכיה ברורהייצר כנסייה חזקה, עשירה וחובקת עולם עם ה,רוחנית תחת אושיות הבשורההאשר, למעשה, חתר,ותפיסות עולם מגובשות הנוצרית כפי שזאת באה לידי ביטוי בברית החדשה . ההיסטוריה של ייה ( או הכנסיות ) מהמאה הרביעית היא בעיקרה ניסיון למצוא אתהכנס חברתית - האיזון בין דרכו של ישוע והשליחים לבין המציאות הפוליטית שנוצרה כתוצאה מאימוצה של הנצרות כדת הרשמית של האימפריה הרומית . כיצד אפשר לשלב בין העולם האלוהי שהוא עיר מקלטו
|
|