|
|
עמוד:11
הקדמת המחבר 11 כפי שאמר לי פעם העיתונאי מרסיו מוריירה אלווס ( Marcio Moreira Alves ) , "שניהם גם יחד לוקים בהיעדר ספק . " הרדיקל, שמחויב לשחרור האנושי, לא נעשה אסיר ב"מעגל של ודאות" שבו כלואה גם המציאות . אדרבה, ככל שהוא ביקורתי יותר, כך מעמיקה חדירתו למציאות ומתוך כך, משתפרות היכרותו איתה ויכולתו לשנותה . אדם כזה אינו חושש להתעמת, להקשיב, לראות את העולם במערומיו . הוא אינו חושש לפגוש את ההמונים או לקיים עמם שיג ושיח . הוא אינו תופס את עצמו כבעלים של ההיסטוריה או של כל בני האדם או כמשחרר המדוכאים ; אבל הוא בהחלט מתחייב, בתוך ההיסטוריה, להילחם לצדם . הפדגוגיה של המדוכאים, שקווי המתאר הראשוניים שלה מוצגים בדפים שלהלן, היא משימתם של אנשים ביקורתיים ; היא אינה יכולה להתבצע בידי אנשים מן הסוג הכיתתי . אשמח אם יימצאו בין קוראיו של חיבור זה מי שהם ביקורתיים מספיק כדי לתקן שגיאות, לזהות אי-הבנות, להעמיק תובנות ולהצביע על היבטים שחמקו מעיניי . אפשר שיהיו מי שיטילו ספק בזכותי לדון בפעולה התרבותית המהפכנית בהתחשב בכך שאין לי ניסיון ממשי בנושא . עם זאת, העובדה שלא השתתפתי בפעולה המהפכנית אישית אינה שוללת את האפשרות שאהגה בנושא . זאת ועוד, בעבודתי כמחנך עשיתי שימוש בחינוך דיאלוגי ומציב-בעיה וכך, צברתי שפע של חומר השוואתי שדוחף אותי להסתכן בהבעת העמדות המוצגות בעבודה זו . מכל מה שבא לידי ביטוי בדפים הבאים, אני מקווה שישרוד לכל הפחות זה : אמוני בעם ואמונתי בבני האדם וביצירתו של עולם שבו יהיה קל יותר לאהוב . אני מבקש להביע את רחשי תודתי לאלזה, אשתי ו"הקוראת הראשונה" שלי, על ההבנה ועל העידוד שביטאה כלפי עבודתי, שהיא גם שלה . אני מבקש להודות גם לקבוצה של חברים על הערותיהם על כתב היד . למרות הסיכון שאשמיט שמות אחדים, עליי להזכיר את ג'ואאו דה וייגה קוינטיניו, ריצ'רד שאול, ג'ים לאמב, מירה וג'ובלינו רמוס, פאולו דה טראסו, אלמינו אלפונסו, פליניו סאמפיו, ארנאני
|
|