|
|
עמוד:9
חילון על טהרת הקודש 9 אם מטעמים אסתטיים אם מטעמים אידיאולוגיים / לאומיים . שניהם שבים אל המקרא ומשתמשים בלשונו, בספריו, בדמויותיו, בתמונותיו ובחזונותיו . עם זאת, סופרים אלה מהווים חלק בלתי נפרד מעולם החילוניות ( וליתר דיוק : היהדות החילונית ) והכול מודים כי הם אכן מתבוננים במקרא בעיניים חילוניות . תהינו למה מכוונים דברים אלה ? מהי ה"חילוניות" שיש בכתובי המקרא המשובצים בחיבוריהם ? מחקרנו בא להשיב על כך . נמצאנו למדים כי עיקר שימושם בכתובי המקרא אכן משקף תפישה חילונית מובהקת : הם משוחררים לחלוטין מפרשנות סמכותית בכלל ומפרשנות אורתודוקסית בפרט ; תיאורים ותכונות של אלוהים מופנים על ידם לבני אנוש, לכלל בני האדם ואף לעצמם . כמו כן, בפנייה לעולם המקרא היתה מעין מרידה - בתחילה לא גלויה - בעולם ההלכה, שנראה כמחייב וכמונע כל חדירה של תרבות כללית ליהדות, והלשון המקראית - לשון הרגש והחיים המשתנים הסוערים - נראתה גם מצד עצמה מכשיר יותר מתאים מלשון ההלכה, לשון החוק הקפוא והמחייב, לספרות החילונית הנאורה והמתפתחת והלא מחייבת מבחינה הלכתית . זו הסיבה שנתנו לספרנו את הכותרת חילון על טהרת הקודש . כותרת זו לקוחה מתוך משפט דומה החוזר אצל ברדיצ'בסקי כמה פעמים בשינויים ובהקשרים שונים : "חולין על טהרת הקודש" . נראה כי משמעותו של המשפט שבו משתמש ברדיצ'בסקי מתבארת על ידו במאמרו "לתחיית השפה", שבו הוא כותב : "רואים אנחנו בין משכילינו אנשים ידענים וחפשים, אנשים נאורים והוגי דעות, אנשים אשר יוציאו ישן מפני חדש ; ובכל זה יתרפקו על ברכי שפת כתבי ‑‑ הקודש, ידקדקו מאד 'בטהרת' לשון הקודש ( ההדגשה שלנו ) , וינקרו את עיני הסופר אשר יבוא לספרותנו ותלמודו בידו ויתבל מעט סגנונו במלות זרות" . אנו אימצנו את רכיבי המשפטים של ברדיצ'בסקי, מתוך כוונת מכוון, והכותרת שיצרנו כוונתה : חילונו של המקרא המושתת על לשון הקודש, העברית . החופש שנטלו לעצמם סופרים אלה
|
|