|
|
עמוד:14
14 איתמר לוי בכישרון מוגדר, אלא באשכול של כישורים וכישרונות היכולים להוביל ליצירות אמנות שונות מאוד זו מזו . מושג הכישרון, וכן מושג האמנות בכלל, יוצר אשליה של דבר אחדותי ומוגדר, אולם בעקבות נוי אימצתי את הגישה שאין מהות אחדותית שכזו . אמנים וסגנונות שונים עוסקים בדברים שונים, חושבים את ההוויה בדרכים שונות, תופסים את הנפש האנושית מנקודות מבט שונות . כמעט ארבעים שנה לאחר עבודת התואר השני מתגלה לי במבט לאחור שאני עדיין ממשיך ומפתח היום את אותה האינטואיציה, שכן בסוף שנות ה – 70 העסיק אותי בעיקר השבר שבין הציור ( המסורתי והמודרני ) ובין האמנות המושגית, ובתזה שלי טענתי שמדובר בכישרונות שונים, בעלי אפיונים שונים, שאותם ניסיתי להגדיר . היום הייתי מעדיף שלא לקרוא לכך כישרון אלא סגנונות חשיבה, גילויים מגוונים של אינטליגנציה חזותית, או אפילו רפרטואר של כישורי חלימה . יתר על כן, כשם שיש כישרונות וסגנונות אמנותיים שונים, יש גם כישרונות וסגנונות שונים של צפייה . צופים שונים חושבים את האמנות אחרת . שורשיה החלומיים והרגשיים של החשיבה החזותית נטועים במעמקי העצמי . ברמות העמוקות ביותר החשיבה היא דו – שורשית : מצד השורש הדפרסיבי ניזונה החשיבה מן הפצע, מן הרעב, מן "הכאוס הקטסטרופלי", ומצדה השני, המאני, ניזונה החשיבה 2 התמונתית מרגעים של התעלות, של שפע ושל "אושר קוסמי" . 2 . מילנר, 6002א, עמ' 129 .
|
|