|
|
עמוד:10
10 איתמר לוי מבט אחרת, כשבירה של חוקי המשחק כדי לנסח חוקים חדשים . כדי לחשוב את מה שאינו ניתן לחשיבה האמנות והפסיכואנליזה לא יכולות להסתפק בכלים הקיימים, ועל כן שתיהן מוצאות את עצמן שוברות לעצמן את הכלים . שלושת הפרקים הבאים נכתבו בהפרשים של שנים רבות עבור קהלים שונים, אולם במידת מה מדובר בשלוש דרכים שונות לספר את אותו הסיפור . בשלושת הפרקים אני מנסה לחשוב אינטואיציה דומה - להמחיש בעוד ועוד דוגמאות את ההקבלות והמפגשים בין אמנות לפסיכואנליזה . שלושת הפרקים בנויים כלבירינת של תערוכות ענק, כטראנס חזותי הנודד בין כתמים עיוורים, אובייקטים חידתיים או חורים בשדה הראייה ( במיוחד החור הלבן - אלוהים, החור השחור - המוות, והחור הוורוד - סודות המין ) . מכיוון שמדובר במפגשים ובתהליכים מקבילים בין האמנות והפסיכואנליזה, יש צורך גם במרחב היסטורי שבו מתרחשים המפגשים . המרחב הזה הוא ההיסטוריה של המנטליות - התהליך הממושך של היווצרות האני המודרני ברנסנס, התפתחות העצמי המודרני בבארוק וברומנטיקה, הספקות לגבי מעמדם של האני והעצמי האלה במודרניזם, ולבסוף - התערערותם בפוסט – מודרניזם . כך, ככל שהספר מתקדם, נפרש גם מרחב של היסטוריה תרבותית שבתוכה מתרחשים המפגשים בין האמנות והפסיכואנליזה . לאחר שלושת הפרקים הגדושים האלה, שני הפרקים הבאים ממוקדים יותר, כתערוכות – נושא . פרק אחד עוסק בזיכרונות ילדות והשני ביומיום . היומיום הוא המובן מאליו שלכאורה אין צורך לחשוב אותו, אם כי בעיון נוסף הוא מתגלה דווקא כאנטי – חשיבה . בין זיכרונות הילדות אני שואף להבחין בין זיכרון של אירועים, שהיה ניתן לחשוב אותם, ובין זיכרון של מצבי עצמי שלא היו ניתנים לחשיבה . שני הפרקים הבאים, גם אם הם שונים מאוד זה מזה, מהדהדים זה את זה : הבשר הוא כבד עוסק בלידתו ובאחריתו של העצמי
|
|