|
|
עמוד:14
14 רונית דוניץ-קידר, עופר סיטבון המשפט ולחשוף את מוקדי הכוח המפעילים אותו, בעיקר בשני כיוונים מרכזיים : ראשית, באמצעות הניסיון לעצב מחדש את העקרונות הפנים – משפטיים, הרואים בתאגיד גוף פרטי הפועל במסגרת המשפט הפרטי כדי למקסם את הרווחים של בעלי המניות שלו . בהקשר זה החלחול האטי של תפיסות פרוגרסיביות יותר של דיני תאגידים משפיע על עיצוב תפיסה חדשה של תכלית התאגיד . תפיסה זו אינה רואה בו מוסד בעל אופי כלכלי – פרטי בלבד, אלא גם - בהיותו ישות מלאכותית, יציר כפיה של החברה - גוף בעל אופי חברתי – ציבורי . ככזה, ובהיותו בעל עוצמה ניכרת, מוטלת עליו אחריות משפטית עודפת . עמדה זו זוכה לתחייה גוברת בשנים האחרונות בשיח האקדמי, ואף שהיא אינה אלא עמדת מיעוט בקרב המלומדים בתחום דיני התאגידים, היא מתחילה לקבל גם 11 ביטוי מעשי – תפיסתי . יותר ויותר ממשלות, בעיקר באירופה, מנסות לשנות את דיני התאגידים "מבפנים" באופן שיחזק את האחריותיות שלהם ויחייב את התאגידים הפועלים בשטחן לדווח על ביצועיהם החברתיים והסביבתיים ואת המשקיעים המוסדיים להביא זאת בחשבון שיקולי ההשקעה שלהם . החתירה לשינוי פנים – משפטי של התאוריה העומדת בבסיס דיני התאגידים מוליכה אפוא לשינויים חברתיים וכלכליים, ואלה מניעים בתורם תהליכים של אסדרה מדינתית, שבתורה מניעה אף היא מהלכים של תחיקה וולונטרית מחודשת בקרב התאגידים עצמם . תנועה מעגלית זו של הנורמות המשפטיות מערערת על התפיסה הפורמליסטית, היוצרת חיץ מובהק בין נורמות פוזיטיביות ובין נורמות וולונטריות פנים – ארגוניות . תחום הפעולה השני, המצביע אף הוא על יחסי הגומלין המורכבים שבין המשפט לשדה האחריות החברתית נוגע ליחסים הדיאלקטיים שבין אסדרה ( אסדרה ) כופה לאסדרה וולונטרית . כך, למשל, אף שאימוץ קוד אתי הוא בהגדרה צעד וולונטרי מצד התאגיד, סטייה מן האמור בו איננה פשוטה : בפרשת Kasky , למשל,
|
|